ניו יורק - כריסמס וערב השנה החדשה 2017-2018 / חלק ב'

1/1/2018 שנה חדשה

היום הכול סגור ולכן תכננתי טיול בסנטרל פארק. בחלקים שלא ביקרנו בהם עם הילדים. התחלנו מבניין הדקוטה, שבו נרצח ג'ון לנון ונכנסנו לפארק. ראינו את המוזאיקה לזכרו. והתחלנו לטייל בין השבילים, הגשרים והאגמים הקפואים.

 

 

 

הפארק היה די רק וזה היה ממש נחמד. הלכנו עד שלא יכולתי יותר ולכן לא הגענו לאגם הגדול.

 

 

חזרנו במטרו לטיימס סקוור, ושוב  צילמנו את הכדור. נחנו קצת ויצאנו בשש וחצי לכיוון ברוקלין, ברקליס סנטר למשחק NBA של ברוקלין נטס נגד אורלנדו מג'יק. למה ברוקלין? רצינו משחק כדורסל אבל המשחקים של הניקס מאוד יקרים ולנו זה לא ממש משנה איזו קבוצה נראה.

הבעיה הייתה שחשבנו שיצאנו בזמן אבל גילינו שקו 4 במטרו לא עובד והלכנו די הרבה לקו Q. הגענו קצת אחרי שבע. יצאנו מהמטרו וראינו המון תורים לא ברורים. זו פעם ראשונה שאני רואה חוסר סדר כזה באמריקה. שאלנו שוטרים וגם הם לא ידעו איפה צריך לעמוד, רוב האנשים היו תיירים כמונו, המקומיים כנראה ידעו לאן ללכת. עמדנו וקיווינו לטוב.  

 

 

התור התקדם לאט ועוד מעט שבע וחצי. פתאום פתחו עוד תור ונדחפנו אליו. אחר כך עמדנו בצפיפות בבידוק הביטחוני וכשהגענו לכניסה לאולם בדיוק שרו את ההמנון. כשהסתיים ההמנון נתנו לנו להיכנס. המשחק כבר התחיל (חצי מהאנשים עוד היו בחוץ). ישבנו צפופים במקום שלנו והתחלנו להוריד את השכבות שלבשנו.

 

 

מה שנחמד בNBA היה בהפסקות, המון פעילות, ריקודי מעודדות, הצדעה ללוחם ותיק, ירי חולצות, הטבעות ועוד. הייתה אווירה נחמדה. והנטס ניצחו.

חזרנו לחדר לא לפני שחיכינו קצת כי נלחצתי מהתורים במטרו. בסוף התברר שהתור הוא לקניית כרטיס למטרו.  

 

2/1

הלכנו על פי התכנון לסיור בספריה. הסיור אמור להתחיל בשעה אחת עשרה אבל בעשר וחצי הקבוצה כבר הייתה מלאה. העובדת שם הציעה לנו כמה אופציות: לקחת מדריך אודיו, להסתובב לבד עם מפה או לחכות לקבוצה הבאה. 

 

 

העדפנו לקחת מפה ועם ההסבר שלה יצאנו לטייל בספרייה. הבניין יפה מאוד וכולם מסבירי פנים. יש מקומות מסוימים שלא ניתן להיכנס אליהם אבל הרוב פתוח. חשוב לציין שיש שירותים ציבוריים והכניסה חופשית.

 

 

אחר כך הלכנו לברייאנט פארק הצמוד, לצפות במחליקים על הקרח.

 

 

צמוד לשם יש מבנה להתארגנות והתלבשות, ויש שם לוקרים, ומהקומה השנייה ניתן לצפות. אבל כדי להיכנס לשם צריך צמיד כניסה. חשוב לציין שזה המקום היחידי שאפשר להחליק בו חינם למי שמביא ציוד. אז עמדנו בתור בקופה ואמרנו שאנחנו רק רוצים להיכנס וקיבלנו צמיד. נכנסנו וישבנו למעלה בחימום וצפינו ואז החלטתי שנחמד לאכול פה צהריים. קנינו אוכל בדוכנים של שוק הכריסמס שהיה למטה וחזרנו למעלה.

 

 

ושוב ישבנו בחמימות אכלנו וצפינו. יצאנו לשתות שוקו באחת הקונדיטוריות ממול ושילמנו 4.5 דולר על כוס שוקו!!

המשכנו לג'ק 99 סנט ולג'י סי פני (חנות צפופה ומעצבנת). חזרנו לחדר לנוח חצי שעה.

 

    עץ חג המולד של בריאנט פארק                      

 

אחר כך יצאנו למוזיאון הקומיקס (הכניסה אמורה להיות חינם היום). מסתבר שדווקא היום המוזיאון סגור. הלכנו לכיוון קולומבוס סירקל ונכנסנו לחפש מגנטים למזכרת ב CVS . משם הלכנו לפגוש את גיא, מירב וגיל במסעדה מקסיקנית. היה נחמד להיפגש ולפטפט.  

 

3/1

נסענו לאזור סוהו-ליטל איטלי, אכלנו קרונאט שהזמנו באינטרנט מראש כדי לא לעמוד בתור, במאפיית דומיניק אנזל. לא ראינו תור. ישבנו לאכול שם. הקרונאט טעים, הקרם שלו מדהים. אפי חרג מדיאטת הגלוטן שלו. קנינו שלוש ושמרנו אחד לאחר כך.

 

 

יצאנו לסיור שהזמנו מראש בחברת free tours by foot. מקום המפגש קרוב מאוד לקונדיטוריה. הסיור נקרא סוהו ליטל איטלי וצ'יינה טאון.

 

               סוהו

המדריכה שלנו איחרה וחיכינו די הרבה זמן בקור. הסיור היה נחמד ועסק בעיקר בנדל"ן (ככה הרגשתי) ובהרבה המלצות למסעדות. הסיור בגריניץ' היה טוב יותר לטעמי. עצרנו בדרך ואכלנו קנולי שהמדריכה אמרה שהוא מומלץ אבל לטעמי הוא היה יבש. אחר כך עצרנו בצ'ינטאון לאכול דמפלינגס שהיו טעימים.

 

           ליטל איטלי                                                                                                                     צ'יינהטאון

 

כשסיימנו נסענו לדוכן הכרטיסים בטיימס סקוור וקנינו כרטיסים למחזמר ביוטיפול בשעה שתיים. חשבנו שיהיה זול יותר אבל המחיר היה 90 דולר לכרטיס בשורה הראשונה למעלה. אחר כך כשבדקנו את המחירים ראינו שזה באמת מחיר בהנחה, המחיר המלא הוא 160 דולר. נותר לנו מעט זמן לאכול צהריים ונזכרנו שראינו את מסעדת בורגר&לובסטר ממש צמוד לתיאטרון. ואפי ממש רוצה לובסטר. אז הלכנו לשם. המסעדה ממש נחמדה, מעוצבת יפה ויש בה אווירה טובה ומוזיקה טובה ונראה שמקומיים אוכלים בה למרות המיקום התיירותי. משם הלכנו מיד לתיאטרון.

 

 

          הלובסטר של אפי                                            בכניסה לביוטיפול

 

המחזמר על קרול קינג עלתה על הציפיות שלי. הצגה מעולה, גם השירים וגם התוכן על החיים שלה. הזמרת כישרונית, מצוינת, מרגשת. פשוט חגיגה.

חזרנו לחדר להתרענן והלכנו לפי המלצה בקבוצה ל-rooftop 230 בשדרה החמישית, שם היה happy hour בין 4 ל-7. הלכנו ברגל כי הייתה בעיה במכונת הכניסה למטרו. עד שמצאנו את המקום כבר היה אחרי שש. עלינו במעלית למעלה. ומיד אמרו לנו לעלות לקומה הפתוחה. עלינו למעלה. קנינו שני משקאות אלכוהוליים וחומוס וישבנו מתחת לתנור. לא היה נוף מדהים כמו שחשבתי שיהיה. מיצינו אחרי קצת יותר משעה. וירדנו למטה.

 

 

4/1

היום האחרון שלנו בטיול. עוד מהלילה התחיל לרדת שלג כבד שלא הפסיק. ואני תכננתי דווקא היום לאכול ארוחת בוקר אמריקנית במחיר מופקע באפל ביז. אז סיכנו את נפשנו ויצאנו בשלג הכבד לאפל ביז. השלג מכה בפנים. הרוח חזקה. הולכים ושוקעים בשלג. בחוץ מעט אנשים והרבה מפלסות שלג.

 

 

הרבה חנויות סגורות. ובכל זאת אכלנו ארוחה אמריקנית ויצאנו שוב לקור בחזרה למלון. כשרצינו לקנות משהו בחנות מסוימת והיא הייתה סגורה הבנו שדברים מתחילים להשתבש. התכנון המקורי היה ללכת לגנים הבוטנים בברונקס אבל הם היו סגורים בגלל מזג האוויר, מזל שבדקנו באתר.

 

                      "ציקלון בומב"                                                                                                                          בסוף הגענו לאפלביז

 

בינתיים ארזנו את המזוודות ועשינו צ'ק אאוט במלון. החלטנו ללכת למוזיאון מומה האהוב עלינו, כי אי אפשר לעשות משהו אחר בחוץ והמוזיאון לשמחתנו פתוח. במומה היו הרבה אנשים (טוב, אנחנו לא היחידים שחיפשו מקום סגור וחמים) אבל לא היה תור חוץ מאשר למעילים אז לא הפקדנו אותם. במוזיאון חם הורדנו את כל השכבות שעלינו ואז היה ממש כיף להסתובב שם. 

 

          פולוק במומה                                                      מגריט במומה

אכלנו צהריים בוולפגאנג (ועשינו וי גם על זה). וולפגאנג למד ועבד אצל פיטר לוגר ואז הקים רשת מסעדות. העניין כאן זה סטייקים. המסעדה הייתה די ריקה ושמחנו שהיא פתוחה.המחיר היה מופקע אבל אפי אמר שהסטייק משובח.

 

          וולפגאנג                                                       גם זו אומנות                                                 קרון בסאבווי

השלג עדיין המשיך לרדת בעוצמה. הגענו למלון קצת אחרי ארבע. אפי כבר הלך להוריד את שכבות הבגדים לקראת הטיסה (ידענו שבשדה התעופה יהיה חם ואין טעם להגיע לבושים בשכבות) ואני חיכיתי קצת. בשעה חמש קיבלנו הודעה מסופרשאטל שבגלל מזג האוויר ההסעה לשדה התעופה מבוטלת. נלחצנו, כעסנו ולא ידענו מה לעשות. במלון הפנו אותנו לקונסיירג' במלון הסמוך שינסה למצוא לנו הסעה. שם במקרה היה נהג הסעות שהיה מוכן לקחת אותנו עכשיו (היה לנו די זמן אבל החלטנו שעדיף לחכות בטרמינל מאשר להתקע בניו יורק בלי הסעה). התארגנו מהר ויצאנו. ההסעה עלתה כמעט 70 דולר. הנהג היה בסדר גמור ועזר לנו עם המזוודות. מרוב הרוח החזקה כשהוצאנו את הטרולי הוא התחיל להתגלגל לבד. אני עוד חשבתי לעצמי שבטח יהיה לי נורא חם כי לא הורדתי את הטרמי ושיהיה לנו הרבה זמן להיות פה.

 

        נאבקים בגשם בכניסה למלון                              המפלסות בעבודה

 

נכנסנו לטרמינל ועדיין לא חשדנו בכלום למרות המוני האנשים. חלק מהאנשים ישבו על הרצפה, שכבו ואפילו נמנמו. ניגשנו לעמדה האוטומטית לעשות צ'ק אין ובינתיים אני רואה המון אנשים עומדים בתור והתור לא זז. סיימנו לעשות צ'ק אין במכונה והלכנו לשאול אם צריך לעבור בדיקה ביטחונית לטיסה לישראל. אמרו לנו שלא ושנעמוד בתור כרגיל. עמדנו בתור בעמדות של דלתא, אבל התור לא זז ופתאום שמנו לב שדיילי הקרקע לא בעמדות. אחרי חצי שעה התחילו לעבור עובדים בין האנשים העומדים בתור ואמרו שכל הטיסות בוטלו. זה לא נאמר בכריזה ולא בשום מקום. קיבלנו פתק שבו מספר הטלפון של דלתא כדי לתאם מועד אחר. אפי קודם כל התקשר לדלתא, וכשתפס אותם התברר שיש מקום על טיסה רק ביום שני (היום יום חמישי) וגם לזה צריך אישור אז הוא היה המון זמן בהמתנה. המוקדנית בכלל לא ידעה שהטיסות בוטלו. אני המשכתי לעמוד בתור ואפי הלך לברר אבל לא היה עם מי לדבר. היה די בלאגן ואף אחד לא נתן הנחיות מדויקות. הלכנו, חזרנו. ירדנו ועלינו כי פתאום הייתה שמועה שיש טיסות. באתר, בלוח המראות ונחיתות ובכל מקום ראו שיש טיסה. אבל בפועל השדה היה סגור.

 

          החצר של מוזיאון מומה

 

אחרי שסיימנו לדבר עם דלתא אפי התקשר לג'ק שנמצא בכלל בסן פרנסיסקו ושאל אם אפשר לשהות בדירה שלהם. וג'ק כמובן אמר שהוא ידבר עם השומר בבניין שיש לו מפתח והוא ייתן לנו אותו. בסוף הבנו שאין טיסה ורק לאחר כל הזמן הזה קיבלנו הודעה רשמית שהטיסה בוטלה.

ירדנו לחכות למונית ואמרו שהתור בערך שעתיים. אפי הלך לחפש שאטל. בעמדת קבלת פנים, הוא קיבל טלפון של חברת כרמל ותיאם איתם הסעה שצריכה להגיע ממש בדקות הקרובות. יצאנו מהתור והלכנו לחכות בחוץ, איפה שאמרו לנו. שלג בחוץ, קור אימים ורוח. אפי בלי בגדים תרמיים. ובנוסף לזה יש מפלסת שלג קטנה שמפזרת את השלג מהמדרכה ועלינו, מעיפה את השלג על האנשים בלי שום התחשבות וכמעט דורסת אותנו ואת המזוודות. במצב הזה חיכינו בחוץ למעלה מחצי שעה שנראתה כמו נצח. אפי חשב שהנהג יבוא, התקשר לשאול ואמרו לו שתכף הוא יגיע. אבל בסוף אמרתי לאפי שאני לא יכולה יותר לעמוד בקור הזה וגם לו זה לא בריא. חזרנו לתור של המוניות שהלך וגדל, בזמן הזה כבר היינו יכולים להיות על מונית. איזו טעות עשינו. עמדתי שוב בתור שהפעם הזדחל יותר. כנראה שהיו פחות מוניות. אפי אמר שלא כדאי לחכות ושניקח מטרו. זה לא נראה לי פתרון טוב אבל זרמתי איתו. אז עלינו לאייר טריין, שממש קשה להבין מאיפה ולאיפה היא נוסעת. מסתבר שצריך לנסוע איתה לטרמינל אחר ואז לרדת. וכשירדנו היה מישהו שהסביר שנוסעים בעוד אייר טריין לפדרל סירקל ומשם לוקחים עוד אייר טריין או לג'מייקה או להרולד ביץ'. הכול היה נורא מהר. אפי ראה שבהרולד ביץ' יש קו A שמגיע לקולומבוס סירקל ומשם ניקח מונית. עלינו וירדנו בהרולד ביץ. באמצע שום מקום, הכול חשוך וריק. ויתרו לנו על התשלום של 5 דולר לאייר טריין. ממש יפה מצדם. אבל במטרו היה שוטר שלא הסכים שנעבור בדלת הרגילה אלא רק בכניסה דרך המכונות, אפילו שהראינו לו כרטיס ושהוא ראה שקשה לעבור בכניסה עם המזוודות, זה לא עניין אותו. כאן מגיעה הביקורת שלנו על האמריקנים שלא חושבים מחוץ לקופסה, שזו לא פעם ראשונה שהשדה נסגר אבל הם מתנהגים כאילו זו הפעם הראשונה. במקום שיארגנו שאטלים למנהטן, יתגברו את רכבות המטרו כי עשרות או מאות אנשים צריכים לנסוע עכשיו. הם היו די אדישים לעניין. הם היו צריכים לפתוח גם את המטרו בלי תשלום. לדעתי השוטר שם בכלל לא ידע שהטיסות בוטלו. ובתחנת המטרו...מזל שהיה מקום להסתתר אבל עדיין היה קר.

 

           ון גוך במומה                                                     מבט על השלג מתוך מומה                                 רותקו במומה

על הלוח היה כתוב שהרכבת תגיע בעוד 8 דקות, אחרי שעברו 8 דקות היה כתוב 3 דקות וכבר יצאנו החוצה לגלות שהיא לא מגיעה, בקיצור כמעט חצי שעה לקח לה להגיע. הנסיעה הייתה איטית להחריד, המון תחנות בפרברים. ואנחנו זכרנו שזו רכבת מהירה. נכון היא מהירה רק במנהטן. וכאן בגלל השעה ובגלל שהיא עוברת בשכונות היא נוסעת לאט. הגענו סוף סוף מותשים לקולומבוס סירקל וגילינו שהמעליות לא עובדות. (ראינו את זה בעוד כמה תחנות). נאלצנו לעלות המון מדרגות עם המזוודות. היה ממש קשה. הייתי בטוחה שעם המזל שלנו גם לא נמצא מונית אבל לפחות זה קרה מהר. ואפילו מונית שיש לה רמפה למזוודות ונהג נחמד שעזר לנו להעלות ולהוריד אותן.

הגענו לבית של ג'ק ולמזלנו השומר גם ידע שנגיע ונתן לנו מפתח. עלינו למעלה והמפתח לא פתח. חוסר המזל ממשיך לרדוף אחרינו. אפי היה בטוח שזה מפתח אחר וירד למטה אבל השומר אמר שזה המפתח והוא לא יכול לעזור לנו ולעלות כי הוא לבד. ניסינו כמה פעמים עד שהצלחנו. הודענו לג'ק שהגענו, עדכנו את המשפחה (חלקם כבר היו מעודכנים). גם חבילת הגלישה שלנו נגמרה ובשדה לא היה לנו ווייפיי מזל שהטלפון זכר את הווייפיי של ג'ק כדי להתחבר בדירה. בשעה שתיים וחצי הלכנו לישון. 

 

5/1

התחלנו את הבוקר בניסיונות להאריך את הביטוח הרפואי שלנו. אחר כך ניסינו לבדוק אם יש טיסה מוקדמת יותר ולא מצאנו. ראינו שהטיסה שלנו מלאה ואנחנו יושבים אחד אחרי השני ולא ביחד. בעשר וחצי בערך החלטנו שצריך לאכול ארוחת בוקר. בעצם לא אכלנו כלום מארוחת הצהריים אתמול בערך בארבע. ממש צום יום כיפור. יצאנו לבית קפה שכונתי. אכלנו אומלטים ושתינו קפוצ'ינו והיה נחמד עם מוזיקה טובה. אחר כך עברנו בסופרמרקט יקר כדי לקנות מצרכים לבית. חזרנו לדירה התקלחנו סוף סוף והתרעננו, עשינו כביסה כדי שיהיה לנו מה ללבוש וחשבנו מה לעשות. הייתי די לחוצה אבל החלטתי שצריך להמשיך הלאה. עדיין קר מאוד וחיפשתי מוזיאון להעביר בו כמה שעות מצאתי שבמוזיאון לקולנוע Museum of moving image הכניסה חינם אחר הצהריים. החלטנו שאין מה להפסיד ויצאנו לכיוון קווינס. ישבנו לאכול ממול במסעדה מקסיקנית נחמדה Tacuba ונכנסנו למוזיאון בלי הרבה ציפיות.

 

 

וכאן הגיעה ההפתעה. המוזיאון כיפי, מעניין, בנוי בצורה טובה.

 

 

היו תערוכות של איפור ומסכות, תלבושות, משחקי מחשב ישנים, מיצגים מסרטים וגולת הכותרת ג'ים הנסון וכל הבובות שלו. כיף גדול. נהנינו כל כך.

 

             אפי משתעשע

יצאנו משם אחרי שעתיים. מרוצים ושמחים שהגענו. היה קר מאוד ובכלל הימים הקפואים ילוו בכפור גדול. חזרנו במטרו והלכנו לסופרמרקט לקנות ארוחת ערב. 

 

          המוזאון מבחוץ                                                                                                                       קווינס

 

היינו עייפים אבל רצינו לחכות לג'ק ופאם שאמורים לחזור מסן פרנסיסקו. דיברנו עם ג'ק והבנו שיש להם עיכוב בטיסה ושהם יגיעו רק לפנות בוקר. הלכנו לישון. 

 

6/1

הייתה התרגשות גדולה לפגוש את ג'ק ופאם. גם להם היו בעיות בטיסה והם לא קיבלו את המזוודות שלהם כי לא היו סבלים שיורידו אותן מהמטוס. אחרי שסיפרנו על התלאות שלנו והם על שלהם אכלנו ארוחת בוקר. וכבר הייתה שעת צהריים. עדיין קפוא בחוץ מינוס 12 מעלות. אפי ואני יצאנו למוזיאון היהודי (בשבת הכניסה בחינם). המוזיאון היה נחמד, תערוכה של מודיליאני ותערוכת בגדים ממוזיאון ישראל. רק שתי קומות היו פתוחות.

 

 

כשסיימנו הלכנו רגע לסנטרל פארק שממול רק כדי לראות את האגם הגדול הקפוא. היה ממש קר ולא נשארנו הרבה.

 

 

ביקרנו בכנסייה סמוכה והתחממנו קצת.

 

 

הלכנו לשתות שוקו חם, נכנסנו ל- maison kayser בית קפה בסגנון פריזאי (אריק קייזר), לא מומלץ! המחיר היה מופקע ולא נהנינו. אחר כך חצינו את הכביש לסטארבקס שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים. וקנינו לנו שוקו חם וגדול. זה היה פינוק. חזרנו לדירה.

 

7/1

אנחנו בודקים בכל יום את מצב הטיסות. ראינו שיש מקום על טיסה בלילה אבל לא הצלחנו לעשות שינוי ועד שניסינו שוב כבר לא היה מקום. יצאנו עם ג'ק ופאם למוזיאון מטרופוליטן, ג'ק הכניס אותנו בחינם.

 

 

המוזיאון ענק, אי אפשר להספיק הכול, אנחנו בחרנו להיות באזור האומנות המודרנית, בעיקר. זה חלק שאנחנו אוהבים.

 

 

אכלנו צהריים במסעדה טורקית טעימה שנקראת אגורה. היה אוכל מצוין. והיה כיף.

בערב ראינו את טקס גלובוס הזהב.

 

8/1

יום אחרון בהחלט. 

בבוקר בדקנו שוב את הטיסה ואפי מצא לנו מקומות לשבת יחד, באמצע אבל יחד! ארזנו את מה שיכולנו. ומכיוון שאפי הרגיש שהיה רוצה לבלות יותר בצ'יינהטאון נסענו לשם. היה קפוא ולא נהנינו לטייל גם בגלל שנשים סיניות כל הזמן דחפו לנו שעונים. לא ברור למה הם מוכרים דווקא שעונים.

 

 

טיילנו קצת וקבענו עם ג'ק ופאם ארוחה אחרונה יחד בדיינר גרייסי האהוב עליהם. ושוב נהנינו מהארוחה ומהחברה. בדיינר היה אוכל יווני וארוחה עסקית.

חזרנו לדירה וארזנו הכול. הזמנו הסעה ממש מוקדמת כי חששנו. מסתבר שגם היום היו עיכובים בגלל קרח שנוצר. היום ירד גשם ובגלל הטמפרטורה נוצר קרח על המסלולים. עוד פעם חששתי מה יקרה. הפעם ההסעה התעכבה קצת וחיכינו בלובי עם ג'ק ופאם. הנהג נסע משום מה בדרך ארוכה יותר (אולי היו פקקים שלא ידענו עליהם) ולקח לנו כמעט שעתיים להגיע. מזל שיצאנו מוקדם. אחר כך בטרמינל עשינו שוב צ'ק אין. מסרנו את המזוודות והלכנו לבדיקה הביטחונית. נכנסנו ממש מוקדם (היו עוד הרבה כמונו). הדיוטי פרי גדול ויקר. ליד שער העלייה למטוס יש עמדות הטענה לטלפונים ישבנו שם וגלשנו. הטיסה תעכבה וחיכינו לאנשים שיגיעו בקונקשיין. כמעט שעתיים עיכוב. גם פה הייתה בדיקה של מים לפני הטיסה ולא היה אפשר להעלות מים לטיסה. אבל חילקו בקבוקים.

הטיסה הזו הייתה פחות טובה. ישנתי אומנם לסירוגין אבל הצוות היה פחות נחמד והאוכל פחות טוב. בסך הכול עבר מהר. ראיתי שני סרטים. לא היו הרבה רעידות. הגענו הביתה בשלום ועידו אסף אותנו מהשדה. 

 

ההרפתקאה המיוחדת שלנו באה אל סופה.

 

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא