מלטה - נופש וטיול חורפי

סוף שבוע ארוך במלטה - פברואר 2013

המסלול שלנו:

היום הראשון - נחיתה בבוקר, מנוחה וסיור בעיר מדינה

היום השני - טיול יום שלם לאי גוזו

היום השלישי - מנוחה ושייט 

היום הרביעי - עיר הבירה וולטה, טיסה בלילה

 

טיסה ומלון: הדיל כלל טיסות, שלושה לילות במלון חמישה כוכבים וארבעה ימים מלאים. הטיסה ב- air malta יצאה ב 6:20 בבוקר כמתוכנן. היא ארכה כמעט שלוש שעות. המלון שבחרנו le-meridian הנמצא בסנט ג'וליאן, התגלה כבחירה מוצלחת. צוות קבלה שירותי ונחמד, מאוד נכונים לעזור. יש גם קונסיירג' שעונה על כל שאלה בנושא אתרי התיירות, אוטובוסים ועוד. אינטרנט זמין בלובי בחינם וזה הספיק לנו.

 

מלטה היא מדינה המשתרעת על שלושה איים קטנים. ארכיפלג, ככה קוראים לזה. גרים בה 400,000 תושבים בערך. מלטה צהובה. היא בנויה מאבן שצבעה צהוב. בבניית לבנים שמזכירה קצת את הערים העתיקות בירושלים, יפו ועכו. גם הבתים החדשים, ברובם, נבנים באבן הזו. 

 

היום הראשון

היום הזה היה מתוכנן לבילוי של כמה שעות בעיר מדינה. וכך עשינו. התנהלו בתחבורה ציבורית הלא כל כך מוצלחת. אבל המוניות יקרות מאוד ולשכור רכב משמעותו לנהוג בצד ימין ולהשתלב ברחובות הצרים הדו-סטריים ובנהיגה המלטזית שהיא די...מלחיצה.

האוטובוס למדינה יוצא בכל חצי שעה. לוחות הזמנים מופיעים בתחנה על גבי לוח. הכול יפה ומסודר אבל, איך אמר הקצין התורכי "מלטה יוק" במקרה שלנו "אוטובוס למדינה - יוק", אין, נעלם ולא מוצאים אותו. חיכינו, יותר מחצי שעה והחלטנו לוותר. התחלנו ללכת על הטיילת לכיוון סלימה. סתם כדי להתרשם מהסביבה (הטיילת של בת-ים לפני השיפוץ). 

 

 

 

בדרך היו הרבה תחנות והחלטנו שאם האוטובוס הבא יגיע נעלה עליו וכך עשינו. הנסיעה באוטובוס התבררה כמייגעת. אומנם אוטובוסים חדשים ונוחים אבל המון תחנות, המון סיבובים בתוך העיר. בקיצור, גם נסיעה לא ארוכה מבחינת המרחק אורכת המון זמן.

מדינה – Mdina הייתה פעם בירת האי ונמצאת במיקום הגבוה במלטה. טיילנו בעיר השקטה והפצפונת הזו שחומות סביב לה.

 

 

רק למעטים שגרים בה מותר להיכנס ברכב. כרכרות לתיירים הם דרך אחת לראות את העיר או כמונו, ברגל. הגענו בשעות אחר הצהריים ממש לפני סגירת הקתדרלה ולכן גם לא גבו מאיתנו תשלום. הקתדרלה הייתה מרשימה מאוד.

 

 

 

הטיול בסמטאות היה נחמד ורגוע. לא נכנסנו לאתרים אחרים ובסיום הטיול הקצר ישבנו לשתות קפה במסעדת fontanella. המסעדה גדולה ומשקיפה על מלטה ועל הים אבל לי היה קר ולכן ישבנו בפנים. כאן טעמתי לראשונה את הפסטיצי, אותו מאפה מסורתי שלהם שהוא בעצם בצק עלים ממולא בגבינה (אם זה מזכיר לכם בורקס זה בדיוק זה רק לא משולש, טעים כמו בורקס, חם וטרי אבל יש לי שורשים בבולגריה אז בורקס זה המאכל הלאומי שלי). בסוף הארוחה משלמים לקופאית.

 

 

 

נסענו בחזרה למלון והפעם היינו חכמים יותר לקחת אוטובוס לוולטה. שמנו לב שתדירות האוטובוסים מסנט ג'וליאן לוולטה היא גבוהה. בוולטה החלטנו להיכנס לרחוב הראשי – רחוב הרפובליקה, סתם כדי להתרשם. אנחנו עוד נחזור לכאן.

 

 

נסיעה מייגעת בשני אוטובוסים חתמה לנו את יום הטיול הראשון. אבל לא הלכנו לישון לפני ארוחת ערב טובה. ב-Peperonicina, הממוקמת ברחוב של מלון לה-מרידיאן, ממש חמש דקות הליכה. המלטזים אדיבים ונחמדים אבל יש להם זמן... המחירים בערך כמו בארץ, מה שעושה את  הארוחה לקצת יותר זולה הם מחירי המשקאות.

 

היום השני

יום שבת בבוקר, קיבלנו את שובר השייט שהובטח לנו מחברת הנסיעות והלכנו לאכול ארוחת בוקר. יש בופה מגוון מאוד אבל מעט ירקות טריים.

האי גוזו הוא אחד מיעדי הטיול במלטה. גרים בו כ-40 אלף תושבים ומגיעים אליו במעבורת. אבל...כדי להגיע למעבורת הזו עברנו דרך ייסורים (טוב, אני מושפעת מכמויות הפסלים של ישו שראיתי במשך ארבעה ימים). גם האוטובוס למעבורת יוצא פעם ב...שעה. אבל הפעם הייתה לנו תוכנית גיבוי. אם האוטובוס לא יבוא במועד, ניקח אוטובוס אחר (קווים 12,13) שבא בתדירות גבוהה עד למקום שממנו יש כמה קווים שמגיעים למעבורת במקום ששמו המוזר Cirkewwa. וכך עשינו. הדרך אינה ארוכה אבל בגלל הכבישים המשובשים, הנסיעה אורכת זמן. הגענו ב 11:15 ופספסנו את המעבורת וחיכינו עד 12:00 למעבורת הבאה. קנינו כרטיסים בטרמינל. בדיקת הכרטיסים מתבצעת בחזור וכן...אפשר לקנות כרטיס גם בחזור.

 

 

גם בגוזו מתניידים באוטובוסים כשבעצם צריך לבצע טיול "כוכב" לנסוע לעיר הבירה ויקטוריה/רבט ומשם לקחת אוטובוס לכל מקום שרוצים, ואז לחזור לרבט ושוב לנסוע. ביציאה מהטרמינל "התנפלו" עלינו אנשי המכירות לאוטובוס התיירים וגם נהג מונית שממש התחנן שניסע איתו, הנטייה הראשונית הייתה לסרב ולברוח אבל קראתי המלצה על קו האוטובוס לתיירים ואף שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים את האוטובוסים התיירותיים האלה ובגלל המחיר המשתלם, החלטנו לעלות על האוטובוס הזה.

היה יתרון באוטובוס התיירים – קודם כל כי הוא דייק בשעות ההגעה שלו וגם כי הנהגים עזרו לנו להתמצא. ערך מוסף היה כמובן גם להסבר ששמענו. בחרנו שלושה יעדים: הקשת הכחולה, עיר הבירה והמקדש העתיק. התחלנו בקשת הכחולה כי לשם המסלול הוביל. הקשת הכחולה היא סלע בצורת שער מקושת שנמצא בתוך הים. המקום מרהיב ביופיו אם כי מסביב קצת פחות מטופח. בצד אחד יש לגונה יפה ובסלעים יש פתחים לתוך נקרות ומערות שאני מניחה שבקיץ אפשר לשוט לשם.

 

 

בצד השני ישנה הקשת הגדולה, אפשר להביט בה מרחוק ואפשר גם לטפס על ראש הצוק ובעצם לעמוד עליה. הצבעים במים משתנים גם הם מכחול עמוק לתכלת וטורקיז ומהצד שנגד משתפלים צוקים גבוהים היישר לתוך הים. זה היה שווה את הנסיעה לגוזו. במתחם עצמו יש בית קפה אחד ושני גזלנים של גלידה. בקור המקפיא שהיה שם ובעיקר באוטובוס הפתוח הייתי פותחת בסטה ומוכרת צעיפים וכובעים, אני הייתי מוכנה לשלם כל מחיר במקרה כזה. השמורה היפה הזו היא ללא תשלום.

 

 

משם נסענו לוויקטוריה (עיר הבירה של האי שנקראת רבט בשפת המקומיים וויקטוריה זה השם שנתנו לה הבריטים ששלטו פה עד 1964). כדי לא לעשות סיבוב גדול מדי עם האוטובוס המליץ לנו הנהג לטייל קודם בוויקטוריה, כ-40 דקות ולנסוע איתו אחר כך למקדשים בג'ננטיה.  אז טיילנו קצת בוויקטוריה שזה אומר בעצם שוב ללכת בתוך עיר מוקפת חומות, הפעם הולכים גם על החומות.

הסמטאות מזכירות קצת את יפו העתיקה. אני מצאתי את עצמי עוסקת בעיקר בהתאמת המקומות במלטה למקומות בארץ. כך למשל הטיילת במרינה של סלימה הזכירה לי קצת את טבריה ואת כל בעלי הסירות מנסים למכור לך שייט, היו סמטאות שהזכירו לי את כרם התימנים – בתים מוזנחים לצד בתים משופצים וחנויות בוטיק. העיר התחתית של חיפה, עכו ועוד כמה ערים שדגמתי.

 

חזרנו לאוטובוס שלקח אותנו למקדשים הנמצאים בקצה כפר באזור די שכוח-אל בגוזו. ג'ננטיה. המקדשים הם בעצם אתר ארכיאולוגי. נמצאו שרידי מקדש מלפני 3000 שנים. האתר קטן ומיצינו אותו בפחות מחצי שעה. עלינו על האוטובוס האחרון שלקח אותנו למעבורת חזרה למלטה.

 

 

כל הנסיעה – מהאוטובוס ועד לאוטובוס בחזרה למלון לקחה שעתיים. זה היה מתיש מאוד. בדיעבד, היה עדיף להצטרף לטיול המאורגן שניסו למכור לנו בדרך משדה התעופה למלון. לסיכום – גוזו יפה יותר ממלטה, מטופחת יותר, ירוקה יותר. הנסיעה באוטובוס התיירים הפתוח, חוץ מזה שהיה לי קר מאוד, הייתה כיפית ונתנה לנו מבט אחר על האי הקטן הזה. 

בערב הלכנו לאכול במסעדה הודית the emperor of india השירות אדיב אבל כרגיל – איטי. האוכל נחמד אבל כבר טעמנו אוכל הודי יותר טוב.

המסעדה נמצאת בפצ'וויל אזור המועדונים. וביום שבת בערב יצאו כל המלטזים הצעירים לבלות. הרבה רעש, מוזיקה ואנשים ברחוב. צפוף. 

 

היום השלישי

יום ראשון – אמור להיות יום מנוחה, כך החלטנו. גם בגלל שרוב האתרים במלטה סגורים. החבר'ה קתולים הדוקים, הולכים לכנסייה ביום ראשון. בכלל הפעמונים נשמעים פה כל היום בכל שעה. ביום זה גם מתקיים מרתון מלטה. קיבלנו שובר לשייט מתנה החלטנו שזה מתאים ליום מנוחה. יצאנו ברגל למרינה, התבלבלנו קצת וחשבנו שהשייט מתקיים במקום אחר. כמעט התייאשנו עד שראיתי פתאום ים גם מהצד השני (אנחנו על חצי אי) שינינו כיוון ואז ראינו את עמדות המכירה של השייט. שם גם בדיוק הסתיים המרתון, הפנינג נחמד עם הרבה מוזיקה ואנשים.

המתנו המון זמן בסירה בגלל שחיכינו לשתי קבוצות, זה לא נאמר לנו מראש וזה הכעיס אבל כבר היינו על הסירה. אל תעלו על "קפטן מורגן", יש הרבה אחרים. השייט היה נחמד מאוד, עברנו בנמלים ראינו את וולטה, את המרינה עם היאכטות המרשימות שלה, יצאנו לים וזה היה קצת מפחיד, הים היה סוער, הספינה התנדנדה, המדריך התייחס לזה בשעשוע וקרא לזה "רוק'נ'רול" לי זה היה נראה קצת כמו שודדי הקאריביים וגם היה קר.

 

 

את אחר הצהריים אפי ניצל למנוחה ואני לעבודה ובערב אכלנו במסעדה מצוינת. אפי אומר שסטייק כזה הוא לא אכל כבר הרבה זמן.

 

היום הרביעי

היום הזה הוקדש לוולטה. עיר הבירה. החלטנו לא להיכנס למוזיאונים אלא רק לקתדרלת סנט פול (קו-קתדרלה). הלכנו לפי המפה. היעד הראשון גני הייסטינס כשבדרך עוברים ליד מבצר סנט פול. 

 

 

משם חזרנו לרחוב הראשי, לקתדרלה. המחיר כולל את הקתדרלה והמוזיאון. המוזיאון לא משהו, בעיקר שטיחי גובלן ענקיים ובגדים של אנשי כמורה. הקתדרלה לעומת זאת גדולה ומרשימה מאוד. וראינו כבר כמה וכמה קתדרלות בימי חיינו...

 

 

בכניסה מקבלים מדריך אודיו. יותר מדי אינפורמציה זה קצת מעייף. אבל יפה. באמת יפה.

 

 

המשכנו ברחוב הראשי ולאחר מכן טיילנו לאורך החומות עד לגני בראכה התחתונים, אנדרטת הפעמון, משם לגני בראכה העליונים. התותחים סגורים לקהל אבל הגנים יפים והנוף נפלא. הרבה ים. כמו שאתם מבינים.

 

 

סיימנו את וולטה – עם פסטיצי לקינוח. הלכנו לקניון גם כדי לברוח מהגשם. קניון point בערך בגודל של קניון חולון אבל הרבה פחות הומה. 

מהקניון הלכנו לאכול במסעדת ta kolina .

חזרנו למלון, סידרנו את התיקים, המתנו שעה ונסענו לשדה התעופה. 

לסיכום – האם להמליץ על מלטה? אני לא יודעת. אנחנו נהנינו. אי אפשר להגיד שהיא יפה, יש בה כמה מקומות יפים. יש אוכל טוב ואנשים נחמדים. אבל יש להם עוד מה ללמוד כדי להיות יעד תיירותי אטרקטיבי. היא לא נראית מדינה מתקדמת במיוחד. חוטי החשמל למשל עוברים להם ממש על הבתים. לא מעל אלא בין המרפסות. אבל יש בה הרבה מאוד פוטנציאל. מומלץ לשלב טיול עם נופש במלון טוב.

 

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא