וינה - אווירת כריסמס משגעת!!

הזמנת טיסה: בחברת wizz air במחיר של כ-1250 ש"ח לזוג, כולל פריוריטי (שמקנה עלייה עם תיק גב וטרולי), הזמנת מושבים ועוד מזוודה נוספת של 10 ק"ג. הטיסה הוזמנה בספטמבר. נסענו עם עוד זוג חברים.

תחבורה לשדה התעופה: מוניות של הדר לוד במחיר 100 ש"ח. הגיעו אפילו לפני הזמן.

טיסה: הטיסה הייתה אמורה לצאת ב-11:20 יצאה באיחור קל של כחצי שעה מטרמינל 1. מסירת המזוודה (היה תור מהיר לפריוריטי) והבידוק ארכו כרבע שעה. הפעם המטוס פחות נוח, המושבים צפופים יותר. מומלץ לדאוג לאוכל מראש כי הכריכים שמוכרים במטוס לפעמים נגמרים.

תחבורה משדה התעופה למלון: הזמנו הסעה מחברת vienna airport transfer taxi, בעקבות המלצה שקראנו. במחיר 32 אירו ל-4 אנשים ו-6 טרולים. כשנחתנו הנהג כבר חיכה לנו אבל בחזור היה סיפור אחר ובקיצור - להתרחק מהחברה הזו!

מלון: לא היה קל למצוא מלון בתקופה זו. שיהיה ממוקם טוב, שיהיה לו ציון טוב, חדרים בגודל נורמלי ובמחיר שפוי. המחירים היו יקרים מאוד. אחרי חיפושים רבים מצאנו באתר GalaHotels  מלון במחיר ממש טוב. לאתר גאלהוטלס יש לפעמים הצעות ממש משתלמות, לשים לב שיש כמה הצעות לחדרים אבל בכל מקרה התשלום הוא ביום ההזמנה, גם אם הזמנתם חדר כולל אפשרות ביטול, הכסף מוחזר לכם לאחר כמה ימים.

המלון Hotel ViennArt am Museumsquartier צמוד לרובע המוזיאונים במיקום נהדר, המחיר 90 אירו ללילה לא כולל ארוחת בוקר. הוספנו ארוחת בוקר בתשלום למלון עוד 30 אירו לארוחה לזוג. טיפ על המלון.

 

יום חמישי

אחרי התארגנות בחדרים ירדנו ללובי לשתות קפה /תה (משקאות חמים וקלים חופשיים מעשר בבוקר ועד חצות). יצאנו לשוק הכריסמס של שפיטלברג Spittelberg   שנמצא מאחורי המלון, שוק נחמד עם דוכני אוכל, שתייה ומתנות. אחר כך לפי התכנון הלכנו לטייל ברחוב מריה הילפר. חם מאוד בחנויות, זה פשוט סיוט, ברגע שנכנסים צריך לקלף את השכבות. בחוץ זרזיף של גשם ולא נורא קר. שתי שכבות דקות ומעיל טוב מספיקים ובערב צעיף, כפפות וכובע צמר.  חיפשנו שירותים באזור ניו יורקר, ירדנו למטרו וכלום. בסוף נכנסנו לקפה ריטר המפונפן ולהפתעתי הם הסכימו שנשתמש בשירותים שלהם. (לאחר כמה ימים, באור יום, ראינו שממש באותו מקום יש שירותים ציבוריים).

אכלנו ארוחת ערב במסעדה הודית Zum Moghulhof, לפי המלצה שהבאתי, המסעדה במרחק שלוש דקות הליכה מהמלון. האוכל היה טעים מאוד, תוכלו לקרוא על כך כאן. המחיר לארבעתנו 101 אירו. 

סיימנו את הערב בלובי, שתינו תה ושוקו חם ועלינו לחדר.

בחדר הרדיאטורים עבדו ולנו היה חם. כיבינו את מה שיכולנו. אחד סירב להיכבות. פתחנו חלון וקיררנו את החדר.

 

 

יום שישי

יצאנו לפי התכנון לראות את הכיכרות. התחלנו ברובע המוזיאונים Museumsquartier, עברנו ל-Maria-Theresien-Platz, דוכני שוק הכריסמס עדיין היו סגורים. המשכנו משם ל-Heldenplatz, ארמון הופבורג ו – Michaelerplatz.

 

 

ראינו שנותר לנו די הרבה זמן עד לסיור בבניין העירייה והלכנו לספרייה הלאומית. הספרייה נמצאת ב-josefsplatz כמובן שבדרכנו חלפנו על כל המבנים והפסלים היפים אבל לא נכנסנו למוזיאונים. נכנסנו לספרייה, 9 אירו לכניסה. הכניסה היא לאולם המרכזי של הספרייה. אולם גבוה מאוד ורחב מעוטר בציורים בארוקיים ובפסלים. הספרייה הלאומית מורכבת מהמוני ספרים ישנים עד עתיקים המסודרים לאורך קירות שלמים. אי אפשר לתאר במילים עד שלא רואים, זה מרשים מאוד. לצד ספרים מסוימים יש הסברים, כמו למשל ספר תנ"ך עתיק שמוצג, (לא מוזכרים הספרים שנלקחו מהיהודים בתקופת השלטון הנאצי).

 

 

הלכנו לבניין העירייה Rathaus, קודם כל טיילנו קצת בשוק הכריסמס הגדול והמרכזי של וינה. מלא דוכנים, מקושט, נראה מדהים ביום ובהמשך נראה אותו גם בחשכה. חוץ מדוכני המתנות, האוכל והשתייה (יין חם זה המשקה המקומי), יש גם גלגל ענק (קטן) ורחבה של החלקה על הקרח.

 

 

 

הסיור בבניין העירייה היה מטרתנו העיקרית. על הסיור תוכלו לקרוא בטיפ.  הסיור מומלץ, הוא לא ארוך מדי (כ-40 דקות) והמבנה יפה. ענה על ציפיותינו. הבניין עצמו גם מבחוץ גדול ומרשים, בנוי בסגנון ניאו-גותי.

 

 

נסענו במונית ל- Stephansplatz (לגבי תחבורה ציבורית - החלטנו מראש על נסיעות במונית ולא במטרו או חשמלית משום שידענו שלרוב המקומות נלך ברגל ולכן קנייה של כרטיס לכמה ימים ואפילו כרטיס יומי מיותרת, מחיר נסיעה חד פעמית הוא 2.4 ומכיוון שהיינו שני זוגות בדקנו והבנו שהמחיר במונית יכול לעלות רק בכמה אירו בודדים מאשר תחבורה ציבורית). נכנסנו לקתדרלת סן סטפן המרשימה.

 

 

ומשם הלכנו למסעדת פיגלמולר. הזמנו מקום באמצעות אתר האינטרנט, חודש לפני הטיול כבר לא היו מקומות לשעות הערב, והמקום הוזמן לשעה 15:00. נפגשנו עם עוד 2 זוגות חברים. באתר האינטרנט אפשר להזמין רק עד 4 אנשים לכן עשינו שתי הזמנות וביקשנו אם אפשר לשבת כל השמונה יחד. לשמחתנו התחשבו בבקשה שלנו והיה לנו שולחן ערוך ומוכן בשעה שלוש. בחוץ אנשים עמדו בתור. אפי ואני כבר אכלנו כאן בעבר ואני שמחתי לחזור לשניצל הטעים. כמובן שגם המפגש עם החברים שנמצאים כאן במסגרת טיול של מקום העבודה היה נפלא. נהנינו מהאוכל ומהחברה. כל זוג שילם בערך 50 אירו כלל טיפ. עוד על המסעדה תוכלו לקרוא כאן.

משם הלכנו לחצרות של סמטת הדם, עברנו את מזנון של אייל שני ואת הבית של מוצרט והלכנו בשביל קסום מאחורי הבתים. החצרות של סמטת הדם (Innenhofe Blutgasse), הן חצרות שמאחורי המבנים. אפשר להתחיל את המסלול מהכניסה לבניין מספר 3, עד לבניין מספר 9, כאשר בדרך עוברים דרך חצרות עתיקות יפות.  מומלץ להגיע בשעות האור. אנחנו היינו בערב.

 

 

הלכנו לכנסיית סן פטר Peterskirche הקרובה, התקיימה שם מיסה אז יצאנו די מהר לכיוון אנדרטת הדבר והאנדרטה לזכר היהודים שנרצחו בשואה שנמצאת בכיכר היהודים Judenplatz. האנדרטה נראית מרחוק כמו קובייה אבל אלו הם מדפי ספרייה עמוסים בספרים מהצד של הדפים, המסמלים את היהודים כעם הספר ועל הדלת אין ידית. האנדרטה נבנתה על ידי האומנית הבריטית רייצ'ל וויטרד על פי רעיון של שמעון ויזנטל. בכיכר יש מוזיאון ושרידי בית כנסת עתיק.  

 

 

 

נתקלנו בשוק כריסמס נוסף אם-הוף Adventmarkt Am Hof החברים שהיו בסיור מודרך ביום אתמול אמרו שהמדריך אמר שזה שוק מקומי. אז עשינו סיבוב קצר ועכשיו כבר היינו מוכנים לקפה וחלק גם לעוגה. ופתאום דווקא בווינה המלאה קונדיטוריות לא מצאנו אחת לטעמנו, את אידה אני לא אוהבת, באחת לא היה מקום, באחרת הקפה לא מוצלח וכשהרגליים עייפות ורואים מקום פנוי יושבים. Café Am Hof נראה כמו בחירה נחמדה. עלינו למעלה אבל לא ממש התייחסו אלינו, בצד השני יש מסעדה יוקרתית מאוד, אבל לא בשביל לשתות קפה, חזרנו לקומת הכניסה וחיברנו לעצמנו שני שולחנות. ואז ראינו את המחירים בתפריט שנראו חסרי היגיון – 6.2 לתה? אומנם הספציאליטה כפי שהם כותבים אבל תה? מוגש בקומקום ברזל יצוק כבד מאוד אבל מכיל בתוכו רק שתי כוסיות. גם הקפה עלה מעל 5 אירו ודווקא העוגה עלתה 4. מה ההיגיון? גם אנחנו שאלנו. אבל כבר לא היה לנו כוח ללכת למקום אחר. אחר כך הבנו שהקפה שייך למלון הייאט וזה מסביר את המחירים היקרים עוד יותר.

חזרנו לחדר לנוח כחצי שעה ויצאנו בתשע וחצי לרובע המוזיאונים שם יש שוק פאבים בתוך ביתנים. לא מצאנו את עצמנו ורצינו לשבת. חזרנו אל רובע שפיטלברג (החברים נמצאים במלון המרוחק 200 מטרים מאיתנו), ישבנו במסעדה איטלקית Pizzeria Minante, רוב הזוגות חלקו פיצה, שתינו שפריץ אפרול וכך סגרנו את הלילה. 

 

 

יום שבת

התחלנו את היום בעוד סיבוב במריה הילפר. הפעם באזור הקרוב למלון, התחלנו בחנות הכל בו הענקית לבית Leiner אפשר להסתובב בה שעות. עברנו לDM ולעוד חנויות. והינה משהו אישי וטיפ חשוב. הגעתי לטיול עם זוג מגפיים אחד ששימש אותי בניו יורק והיה מצוין. אבל מאתמול, לאחר שעה שעה וחצי הליכה הרגליים כאבו לי מאוד. ענת חברתי (ושותפתי לאתר) הציעה לי להיכנס ל-deichmann חנות נעליים זולה יחסית ולקנות לי נעליים נוחות. בהתחלה חשבתי שזה לא הגיוני לקנות נעליים ליומיים טיול אבל רק התחיל היום והרגליים שלי כבר הרוסות. החלטתי שאני רוצה להינות ואקנה לי זוג נעלי ספורט. מדדתי די הרבה זוגות, חיפשתי משהו מהמותג הזול שלהם לבסוף אפי מצא לי נעליים של סקצ'רס שנראות יותר טוב, נוחות מאוד שבטוח אשתמש בהן בהמשך. הוצאתי 40 אירו אבל הצלתי את הטיול. תודה ענת.

חזרנו לחדר להניח את הקניות, ויצאנו לסיור בבית האופרה staatsopera. קודם כל קנינו כרטיסים בקופה לסיור של שלוש. השעה הייתה 14:20 וטוב שקנינו כי אחר כך היה תור. יש לציין שכנראה מוכרים כרטיסים לכולם. המחיר 9 אירו. הלכנו לאכול משהו בדוכנים קרובים. לצערי לא מצאתי שם את שוק הכריסמס.

 

בעשרה לשלוש נכנסנו להמתין לסיור והיו המון אנשים. רק בשפה אנגלית היו 4 קבוצות עמוסות מאוד. למרות החלוקה, המדריכה לא מדברת במיקרופון, היא לא יכולה כי בעצם כל הקבוצות מסתובבות ביחד, יושבות יחד באולם. קשה מאוד לשמוע ולהבין. המבנה יפה ומרשים אבל הסיור לא. גילינו שיש כרטיסים במחיר 12 אירו, לתא שיש לו ראות חלקית מאוד. הגענו למסקנה שזה משתלם יותר. יש גם כרטיסים זולים בעמידה למי שיש כוח. עוד על הסיור תוכלו לקרוא כאן.

 

 

אחרי הסיור רציתי קפה ועוגה, עברנו ליד קפה מוצרט אבל לא רצינו לשלם שוב מחיר של זהב לכוס קפה אז ישבנו בסתם מקום שנקר פירסט ואכלנו סתם עוגה. יצאנו מבית הקפה ונכנסנו למונית ואז הבנו ששכחנו את התיק במסעדה. חזרנו לקחת אותו ונכנסנו שוב לאותו מונית ונהג עצבני. אמרנו שאנחנו רוצים להגיע לבניין Hundertwasser אבל הוא צעק עלינו שנגיד לו כתובת ומרוב לחץ לקח לנו זמן למצוא את הכתובת. זו הכתובת: Kegelgasse 36-38, 1030 Wien, Austria.

 

 

ובכן, לאותו אחד שכתב את הטיפ שכדאי להגיע בערב....אני לא יודעת מה חשבת לעצמך אבל אני בטוחה שביום הרבה הרבה יותר יפה לראות את הבניין המיוחד הזה ואת הכפר. אז פרידירך Hundertwasser היה אומן אוסטרי יהודי שצייר ופיסל ובעיקר ידוע בשל בנייניו המעניינים. מותר להגיד סוג של גאודי אבל בווינה? גם בשעות החשכה זה יפה אבל הבניין הוא צבעוני ודי מחמיצים את זה בחושך. מה גם שהכפר נסגר בשש אז מזל שהספקנו לראות קצת. הכפר הוא בעצם מתחם של חנויות ובית קפה אחד או שניים.

 

עד כה בכל מקום שלקחנו מונית לא הייתה בעיה כי המוניות מחכות ליד המקומות התיירותיים. הפעם היינו צריכים לעצור אבל לאחר כמה דקות מצאנו מונית. הייתה הרבה תנועה כיאה למוצאי שבת אבל זה אפשר לנו לראות את הקישוטים והיופי באזור מלונות היוקרה, אזור שלא הסתובבנו בו.

המונית עלתה 13 אירו, עד כה שילמנו 10, אבל גם נסענו מאזור מרוחק יותר. נחנו שעה והלכנו לאכול ארוחת ערב. שוב מסעדה הודית אבל אחרת (האזור שלנו משופע במסעדות גם הודיות). המסעדה Natraj - Indisches Restaurant, גם הפעם אוכל טעים ושירות טוב, המקום קצת יותר זול ובנראות פחות טוב (למשל לא היו מפיות בד), המחיר לכולנו 88 אירו לא כולל טיפ. אחר כך רציתי יין חם אבל השווקים כבר החלו להיסגר ולא נשאר יין לכן הסתפקנו בתה במלון. האוסטרים מקפידים מאוד על שעות הסגירה, לנו זה נראה מוזר, אנחנו רגילים - עד אחרון הלקוחות בדרך כלל ופה יש מסעדות שנסגרות בעשר ושווקי כריסמס שנסגרים בתשע ובעשר. ובעצם כשחושבים על זה - זה לא רע. לאנשים שעובדים יש חיים, הם יודעים מתי הם סוגרים והולכים הביתה. 

 

יום ראשון

בעשר ורבע נסענו במונית לארמון שונברון (בערך 15 אירו). ברחבת הכניסה לארמון יש שוק כריסמס חמוד מאוד. במתחם יש גם מוזיאון ילדים ומאחורי הארמון גנים (שהכניסה אליהם בחינם) בתוכם יש גם גן חיות. הפקדנו את התיקים הגדולים (אי אפשר להיכנס עם תיקי גב). ומכיוון שקנינו כרטיסים מראש באינטרנט ובהם שעת הכניסה (מומלץ) הלכנו לעמוד בתור להיכנס אבל השעה הייתה 12 דקות ל-11 והגברת אמרה לנו לעמוד בצד כי רק מ- 10:55 אנחנו יכולים להיכנס. בהתחלה זה קצת הכעיס אותי, פתאום הווינאים נהיים יקים אבל אחרי שאפי הזכיר לי את סיוט ורסאי הבנתי שהם מנתבים את כמות האנשים וזה חשוב מאוד. כשהיינו בוורסאי הייתה צפיפות כל כך גדולה שלא יכולנו לזוז או לראות משהו, בוורסאי גם נותנים לצלם אז כולם עומדים ומצלמים ורק רצינו לברוח משם. ענת ועופר שהגיעו אתמול ללא כרטיסים התבקשו לחכות שעתיים אם הם רוצים להיכנס, לכן מומלץ מאוד להזמין כרטיסים גם לא בעונת התיירות, נכון שזה מגביל כי צריך לתכנן יום ושעה אבל ברגע שקובעים בונים את הטיול בצורה שתתאים לזה.

אנחנו בחרנו לקחת את הסיור הקצר יותר (האימפריאל) ומבחינתנו זה היה מצוין. מקבלים מכשיר אודיו ובכל פעם שמגיעים לחדר לוחצים על מספר ושומעים הסבר. 

 

 

יצאנו מהארמון והלכנו לגנים, היה ממש קר וכל הדברים החמים שלנו היו בתיקים שהפקדנו ולא רצינו להסתובב איתם. אז התחממנו בכך שעלינו לגלורייט, שער הניצחון. בדרך עברנו במזרקת נפטון המרשימה שלא עובדת בחורף. העלייה לגבעה, כמו במצדה, או בשביל הנחש או בסוללה. הנחש ארוך אבל קל יותר. למעלה יש נוף מקסים של הגנים והעיר, חבל רק שביום הזה הראות הייתה פחות טובה בגלל הערפל.

 

 

ירדנו משם והסתובבנו בשוק הכריסמס, סוף סוף שתיתי יין חם, קנינו גם תפוחי אדמה כמו במדורה, פרצל וקשיו מסוכר. את הרצון לאכול מרק בלחמנייה גנזתי כשראיתי את התור הארוך. סיימנו לשתות ולאכול ולטייל בשוק, החזרנו את הכוס (משאירים פיקדון של 3 אירו או לחילופין לא לוקחים את הפיקדון ומשאירים את הכוס). הלכנו למקום שבו הוריד אותנו נהג המונית כי כשירדנו הייתה שורה של מוניות שם. הלכנו לשם ועד שהגענו שתי המוניות שהיו שם כבר נתפסו. עמדנו וחיכינו ואז עצר לידנו נהג ששאל אם אנחנו רוצים הובר, 15 אירו, הסכמנו. אומנם הובר אמורים להיות זולים יותר אבל כך עלה לנו בהלוך ולא רצינו להיתקע שם סתם.

ישבנו קצת בלובי המלון, שתינו והחלטנו על המשך היום. החלטנו ללכת לאכול ארוחת צהריים מאוחרת, מצאתי באינטרנט מסעדה מקסיקנית Santos Neubau I Mexican Grill & Bar  ברחוב המקביל, 3 דקות הליכה. השעה הייתה שלוש ורבע והמסעדה לא הייתה מלאה. אפי ואני אכלנו נאצ'וס עם גבינה ורוטב וסלט עם תירס ואבוקדו שהוגש עם נאצ'וס בצד, הכול היה טעים.

שתינו קפה בלובי והלכנו למוזיאון מומוק שנמצא ממש מולנו, יש אפילו דרך שמובילה מהרחוב של המלון ישר לרובע המוזיאונים ולמומוק. התברר שלא בחרנו נכון, היינו צריכים לבדוק את המוזיאונים ולהחליט לאן ללכת. חציו של המומוק סגור בגלל תערוכות שמרכיבים שם (שילמנו 8 אירו במקום 12), רק 3 קומות פתוחות ובהן תערוכה של יוצר סרטים אוסטרי שבה יש בעיקר כתבים ותמונות ואיזה סרטון קצר. תערוכה נוספת של תמונות מחיי אוסטריה, חלקן בשולי ההיסטוריה. למשל כרזת פרסומת ללנז'רי שגרמה לפמיניסטיות להתקומם או הזכייה של קונצ'יטה באירווזיון. אבל צריך הרבה סבלנות ולעמוד ולקרוא על כל תמונה כדי להבין. בקומה התחתונה הייתה תערוכה שנקראת 55dates התערוכת מפורסמת בחוץ עם תמונה של מיק ג'אגר שצייר אנדי וורהול ואולי זה מה שמשך אותנו אבל בפועל היו בה כל מיני ציורים ומייצגים שכנראה מייצגים תערוכות שהיו במוזיאון או שקיימות בקומות הסגורות. אז היו כמה ציורים מעניינים אבל בגדול המוזיאון הייתה הטעות היחידה בטיול שלנו.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם (עד כה מזג האוויר האיר לנו פנים ולא היה גשום בכלל), לא ויתרתי והלכנו לפי התכנון לשוק כריסמס ליד העירייה כדי לראות אותו מואר בערב. הגשם לא הפסיק לרדת. עשינו סיבוב ראינו את הדוכנים בשוק וחזרנו למלון.

נחנו קצת בחדר והתחלנו לארוז. אפי ואני יצאנו לאכול ארוחת ערב  כי אין מצב שאני מחזיקה מעמד עד מחר בבוקר ומי יודע מתי נאכל. לפני כן ירדנו לשלם על ארוחות הבוקר ושוחחנו עם פקידת הקבלה, אמרנו לה שנהנינו מאוד והיא אמרה שהאנשים נחמדים אולי בגלל תקופת הכריסמס כי וינה נחשבת לאחד המקומות הלא ידידותיים לתיירים. אנחנו לא הרגשנו את זה.

בעשרים לתשע יצאנו למסעדת המבורגרים קרובה Die Burgermacher  הבחור החמוד שקידם את פנינו הסביר שהיום יום ראשון ולכן המסעדה נסגרת מוקדם בעשר (את זה ראינו באינטרנט) והמטבח נסגר בתשע שזה עוד רבע שעה ולכן הוא יכול להציע לנו לבחור רק מתוך 3 סוגי המבורגרים. (החיים הטובים, איזו מסעדה בישראל תסגור במוצ"ש בעשר?). לנו זה הספיק בחרנו המבורגר וצ'יפס וסלט קולסלו. אבל הכי חשוב זה שהיה להם בירה ללא גלוטן ואפי שתה שתיים. המנה הייתה גדולה מאוד, המון צ'יפס טעים, המלצר היה חמוד והסביר שהם עושים הכול במקום החל מטחינת הבשר ועד להכנת קטשופ. גם המסעדה הזו נמצאת ברובע שפיטלברג והיא מומלצת מאוד. 

סיימנו לארוז והלכנו לישון, לילה קצר לפנינו. 

 

 

יום שני

בשעה שלוש ועשרה ירדנו למטה והנהג חיכה לנו. הזמנו מאותה חברה שנסענו איתה בהלוך והיינו מרוצים vienna airport transfer taxi. המחיר 32 אירו לא השתנה למרות השעה אבל כשיצאנו חיכתה לנו הפתעה לא נעימה. הנהג התחיל לצרוח עלינו ששיקרנו ושיש לנו יותר מזוודות ממה שכתוב. ניסינו להסביר שככה נסענו בהלוך, באותו מחיר, שבאתר כתוב שהרכב לארבעה וכולל 3 מזוודות גדולות ו-3 טרולים ולנו יש רק 6 טרולים כך שזה אפילו פחות ממה שכתוב. הוא צעק ולא הסכים להקשיב ורצה לנסוע משם. אפי נכנס למלון לשאול כמה תעלה מונית ואמרו לו שמעל 40 אירו. לא רצינו להיתקע והסכמנו לשלם לו 48 אירו כפי שהוא ביקש. נסענו כשהוא כועס. בדרך הוא ביקש את הכסף כדי שלא נעשה לו סצנה בנמל התעופה. לא התכוונו לעשות זאת. כשהגענו הוא אמר לאפי לשלם לו 40 ולא 48 ונתן קבלה.

בשדה התעופה לא ידענו לאיזה טרמינל לגשת כי לא נכתב בשום מקום על הכרטיס או בטקסט שקיבלנו. הנהג אמר לנו שזה בדרך כלל A1  ואכן זה היה שם. הגענו בעשרים לארבע ועמדנו בתור, קצת אחרי ארבע פתחו את הדלפקים. שניים, אחד לפריוריטי. עמדנו בתור של הפריוריטי אבל הוא לא זז. אולי פקידה חדשה, לא הבנו מה קורה. בטיסה ליד היה ריק והפקידה שם קראה לנו והתחילה לזרז עניינים. היינו בין הראשונים וסיימנו אחרי ארבע וחצי. משם חוצים את הכביש לטרמינלים, נכנסים אחרי שסורקים את הברקוד של הכרטיס. אחר כך עוברים בחנויות דיוטיפרי סגורות ואז לפני השיקוף יש עמדת מכס להחתים את החזר המס (זו עמדה שמיועדת לכבודה שעולה למטוס, אם הכבודה במזוודה צריך להחתים לפני שמוסרים את המזוודות, בטרמינל 3). ולשלשל את המעטפות לתיבה. השעה הייתה כבר חמש (שעה שבה אמורים להתחיל לעלות). למזלנו השיקוף עבר מהר, לא היו תורים ולנו לא היו דברים חריגים. הלכנו לשער וחיכינו בתור. יש שם רק מכונות קפה וחטיפים כך שמי שרצה לאכול נשאר רעב. התחילו להעלות אותנו מאוחר וגם אז הרגשנו שאנחנו סתם עומדים עד שהתחילו להעביר את הכרטיסים. המטוס המריא בשש וחצי אחרי שהקברניט התנצל שיש מערכות חדשות ולכן זה היה איטי. המטוס היה קצת יותר מרווח מהקודם והייתה בו רשת להניח דברים באישיים על גב המושב שלפנינו. היו קצת כיסי אוויר אבל רוב הטיסה עברה בשינה.

חזרנו לארץ עייפים אך מרוצים.

 

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא