איטליה - בין בולוניה לוונציה, טיול זוגות

חבל אמיליה רומאניה, בריכות חמות ולקינוח ונציה

 

המסלול שלנו:

יום רביעי - טיסה של רינאייר לברגמו, לקחנו את הרכב ונסענו ללון בעיירה מנזולינו באזור בולוניה, ארבע לילות

יום חמישי - סיור מוזמן במחלבה לייצור גבינות פרמג'יאנו, טיול במודנה ומוזיאון פרארי

יום שישי - סיור מוזמן במוזיאון הגלידה, טיול בדוצה ובפארק עירוני ליד בולוניה

יום שבת - כנסיית סן לוקה, טיול בבולוניה

יום ראשון - עוזבים את מנזולינו, סיור מוזמן במקום לייצור חומץ בלסמי, בילוי בפיקו איטליה, נסיעה למונטגרוטו תרמה לשני לילות ובילוי בבריכות

יום שני - ונציה - קרנבל המסיכות, ופאדובה

יום שלישי - נסיעה ממונטגרוטו תרמה לשדה התעופה ברגמו, בדרך קניונים. לינה לילה אחרון קרוב לשדה התעופה

יום רביעי - טיסה מוקדמת לישראל

 

טיסה: רינאייר לברגמו, טיסות שהוזמנו באפריל 2018, 240 אירו לזוג כולל הושבה, 2 טרולים ומזוודה אחת גדולה לזוג.

 

לינה: ארבעה לילות במלון בוטיק קרוב לבולוניה, שני לילות במלון במונטגרוטו תרמה לילה אחרון קרוב לשדה התעופה ברגמו. 

 

רכב: כמו בטיול הקודם שכרנו רכב המתאים ל-9 אנשים (היינו שמונה) דרך חברת אופרן. 

 

קופה משותפת: קופה ששימשה אותנו להוצאות המשותפות, למשל חניונים, סיורים, מוזיאונים ועוד.

 

יום רביעי

נחתנו אחר הצהריים אחרי טיסה חמה וצפופה (כן... יש דה ז'ה וו מהטיול הקודם), צלחנו "חקירה" של שוטרת מעצבנת בביקורת הגבולות ששאלה הרבה שאלות. ניגשנו מיד לעמדת השכרת הרכב של יורופקאר ולקחנו את הרכב. מפאת גודלו וגובהו הרכב חנה בחנייה הרגילה של נמל התעופה ולא עם רכבי השכרת הרכב, יהיה לזה יתרון בהחזרה.

נסענו כשעתיים ורבע (עם עצירה קלה) למלון שהוזמן ל-4 לילות.

B&B (או מלון בוטיק) villa griffoni historic residence – בין מודנה לבולוניה, בכפר manzolino. המלון מנוהל על ידי זוג ונמצא במבנה היסטורי של המשפחה שמשופץ ומעוצב יפה. קיבלנו 4 חדרים במבנה הסמוך בתוך המתחם. עוד על וילה גריפוני תוכלו לקרוא בטיפ.

התארגנו ויצאנו למסעדה באזור, בהמלצת פבריציו. המסעדה osteria Vecchio mulino שונה מכל מה שהיכרנו, והפתיעה לטובה. קיבלנו המון אוכל במחיר של 25 אירו לאדם, כולל יין, מים וקינוחים. טיפ

 

יום חמישי

תיאמתי מראש סיור במחלבה לייצור גבינת פרמיג'אנו ריג'אנו Antica Latteria Ducale. חיפשתי מקום קרוב יחסית למלון ושעורך סיורים בבוקר. אם רוצים לראות את הייצור מקרוב צריך להגיע ממש מוקדם בבוקר ואת זה לא עשינו. ובכלל הגענו גם בחצי שעה איחור בגלל הפקקים אבל לינו אחד מבעלי המקום קיבל אותנו יפה למרות האיחור. הגענו כשהגבינות שיוצרו באותו יום כבר עברו לאחסון הראשוני. קיבלנו הסבר על התהליך, על החותמת החשובה DOP שמקבלות הגבינות שמיוצרות בדיוק לפי המסורת. זו מחלבה משפחתית והיה מעניין לשמוע את הסיפור במיוחד על הדור הצעיר שכבר לא ממש בעניין ועל העבודה הסיזיפית היומיומית. למדנו שהגבינה טעימה רק אחרי שנתיים ואפילו קנינו חריץ (פרמז'יאנו בת שנתיים במחיר 8.5 אירו). הסיור עלה 80 אירו לכולנו. טיפ

 

 

אחרי הסיור נסענו לעיר מודנה, מצאנו חנייה ברחוב (קרוב לאצטדיון). ולא רחוק מהעיר העתיקה. הגענו לכיכר המרכזית פיאצה רומא וישבנו בבית קפה טוב Pasticceria Remondini, קפה ומאפים טעימים מאוד. טיילנו במודנה המנומנמת שלא הרשימה אותנו מאוד. הלכנו דרך רחוב farini והגענו לכיכר Mazzini שם נמצא בית הכנסת (שהיה סגור), המשכנו בויה אמיליה ל- piazza della torre, מגדל הפעמונים Torre Dell'Orologio שהוא הסמל של מודנה וצמוד אליו הדואומו של מודנה, הצצנו בכנסייה ואחר כך מאחוריה, בכיכר הגדולה פיאצה גרנדה שבה נמצא Palazzo Comunale, צילמנו את המבנים המרשימים. 

 

        פיאצה רומא                                                         בית הכנסת                                              השוק - מרקטו אלבינלי

 

בארוחת הצהריים התפצלנו, חלקנו לשוק האוכל Mercato Albinelli וחלקנו למסעדת פאסט פוד. שוק האוכל מכיל בתוכו דוכני פירות, ירקות, בשר, דגים ומעדנים וכן כמה דוכני אוכל. מסעדת האוכל המוכן saporiamo נמצאת בכיכר ה-20 בספטמבר והמון מקומיים שיצאו להפסקת צהריים אכלו בה. מנת טורטליני ומנת עוף עם ירקות עלו 12 אירו.

לקראת אחר הצהריים נסענו למוזיאון פרארי במאראנלו. מעניין לחובבי פרארי וגם לכאלה שאינם. אם לדרג אותו בסקאלת מוזיאוני המכוניות שלי - אז הוא יפה יותר מלמבורגיני השכן אבל פחות מפורשה בגרמניה. מחיר הכניסה למוזיאון: 17 אירו. עוד על המוזיאון תוכלו לקרוא כאן

 

 

חזרנו למלון (והתחילו הבעיות בחימום) וביקשנו מפבריציו המלצה למסעדה שיש בה פיצה אבל גם מנות ללא גלוטן. נסענו לעיירה "הגדולה" קסטלפרנקו אמיליה למסעדת Regina Margherita השייכת לרשת מסעדות של פיצה נפוליטנית טעימה. אכלנו גם סלט טוב וריזוטו פירות ים וקינחנו בסורבה טעים. המלצרית ששיגענו אותה ולא ידעה כמעט אנגלית הביאה לנו גם לימונצ'לו על חשבון הבית. שילמנו 25 אירו לזוג. 

כשחזרנו רצינו לשבת לפטפט קצת בלובי אבל גילינו שהלובי סגור והלכנו לישון.

 

יום שישי

מוזיאון הגלידה נמצא במרחק 15 דקות נסיעה מהמלון. קבעתי סיור לשעה 10:30. החברה נקראת caprigiani מפעל ענק למכונות גלידה שבתוכו גם לומדים לייצר גלידה ויש בו מוזיאון קטן. הסיור באנגלית עלה 40 אירו לכולנו. המוזיאון נחמד עוד על החוויה שלנו תוכלו לקרוא כאן. בסוף גם קיבלנו טעימו והיה מושלם לשבת בחוץ בשמש וליהנות מהגלידה. 

 

 

המשכנו לדוצה, הכפר הציורי (תרתי משמע) נמצא באזור ירוק ויפה (גם בחורף) ובדוצה הקירות מדברים. מאות ציורי קיר על קירות הבתים. היינו כנראה בין התיירים הבודדים באזור, לא היו כמעט אנשים ברחוב וזה היה טוב כי היה אפשר לצלם בלי שיפריעו. המבצר היה סגור בגלל הפסקת צהריים.

אחרי חגיגת הצילומים ישבנו לאכול במסעדה la scuderia ristorante , הנמצאת בכניסה לעיירה. המנה המומלצת: כבש גם הסטייק היה טוב מאוד. עוד על המסעדה תוכלו לקרוא כאן.

 

 

 

התלבטנו אם להיכנס למבצר או ללכת לטייל בטבע. הטבע ניצח. במקום הפארק הרחוק שמצאתי, החבר'ה מצאו במפה פארק קרוב יותר אבל כשנסענו לשם הבנו שזה פארק עירוני ובגלל החורף הוא במערומיו, טיילנו שם כחצי שעה וחזרנו לאוטו.

נסענו לסופרמרקט להשלים קנייה של ירקות לארוחת הבוקר (הם לא מגישים ולנו זה חסר). 

 

 אזור דוצה

 פסל המשאית בויה אמיליה

 הפארק העירוני

 

בעיירה הקטנה שלנו מנזולינו נכנסנו לבר Bar Arci (שכנראה לא היינו נכנסים למקום כזה בארץ), מקום שבו אנשים משחקים בהטלת חיצים והוא נראה כמו מהסרטים האמריקאים. לא היו הרבה אנשים (בערב ראינו שהיה מלא). שתינו אפרול שפריץ (הקוקטייל שילווה אותנו כל הטיול...בכל זאת איטליה) כמה מאיתנו שתו קפה ומסגרת מסורת האפריטיבו קיבלנו המון כיבודים, תפוצ'יפס וסנדוויצ'ונים. הייתה אווירה מקסימה ומחירים עוד יותר. שני אפרול עלו 4 אירו, כולל הנשנושים. מחיר של פחות מכוס בארץ. אחר כך חזרנו למלון לשבת בלובי (אחרי שביקשנו שיפתחו לנו) פבריציו וסילביה הצטרפו לשיחה וכבר ניהלנו שיחה מעניינת על הדומה והשונה בין המדינות, על הילדים שלהם וקצת על פוליטיקה.

משם המשכנו לארוחת ערב במסעדת L'Osteria del Ortellina שנמצאת בקסטלפרנקו אמיליה השכנה. המומחיות של המסעדה זה טורטליני, זה הזמן לציין שהטורטליני על פי המסורת נולד פה וכיאה למעמדו המכובד רוב המסעדות מתהדרות בטורטליני תוצרת בית. עוד על המסעדה תוכלו לקרוא כאן

 

יום שבת

פתחנו את היום בכנסיית סן לוקה Sanctuary of the Madonna di San Luca המשקיפה על בולוניה מלמעלה. נסענו עם האוטו עד שראינו חנייה שבה יכולנו להחנות את האוטו הגדול שלנו. ומשם היו לנו עוד די הרבה מדרגות לעלות, אבל לא כל כך הרבה ביחס לכמות המדרגות שאנשים עולים מלמטה.

 

 

הכנסייה מחוברת לעיר בשביל מדרגות, אכסדרה מקורה, ואנשי בולוניה הספורטאים עולים את זה בריצה, וביום שבת יש הרבה כאלה וגם מבוגרים שעולים את זה לאט, כל הכבוד להם, הריאות שלי בקושי החזיקו את חצי הדרך. כשהגענו למעלה התברר שיש תצפית נוספת שעולה 5 אירו לאדם. החלטנו להסתפק במרפסת ובנוף הנשקף ללא תשלום. הצצנו לתוך הכנסייה, בדיוק נערכה שם תפילה. בדרך ראינו שיש רכבת תיירים קטנה שכנראה עולה לכאן.

זהו היום הקר ביותר בטיול שלנו בין 4 ל-7 מעלות. אנחנו בדרכנו לטייל בבולוניה. ירדנו עם האוטו בחזרה למטה ונסענו לעיר העתיקה לחפש חניה אבל החניונים שסימנתי מראש היו מלאים. למרות הקור הרבה אנשים יצאו לטייל.

נסענו די הרבה ובסוף מצאנו חנייה בתשלום באחד הרחובות (4 אירו). נעזרנו במישהו מקומי כדי להבין איך משלמים, שילמנו על פי השעות שרצינו ושמנו את הקבלה על לוח השעונים. אחר כך לקחנו אוטובוס (שתי תחנות) כדי להגיע לעיר העתיקה.

התשלום מתבצע באוטובוס במכונה שנמצאת בתוך האוטובוס ומקבלת רק מטבעות. ירדנו בכיכר מגנטה ממש קרוב לעיר העתיקה. בדרך לפיאצה מאג'ורה עצרנו... איך לא... בבית קפה מפונפן ויקר אך טעים שנקרא Zanarini. הקפה פרדו היה מצוין.

הלכנו ל-Piazza Maggiore וראינו את הדואומו, התרשמנו מהמבנים מהארמונות מסביב וממזרקת נפטון Fontana del Nettuno. נכנסנו לרחובות הקטנים ממזרח לכיכר, סמטת המעדניות Via Pescherie Vecchie, שוק דוכני האוכל Mercato di Mezzo שהיה צפוף ולא הרשים במיוחד (בעיקר כי בגלל כמות האנשים לא יכולנו לזוז שם וברחנו מהר) וגם ב- Via Clavature . כל האזור מלא מסעדות, מעדניות, הרבה פרושוטו וגבינות וחלונות ראווה יפים.

 

 

לא נעים לומר אבל בגלל קוצר הזמן ישבנו לאכול פיצה בפאסט פוד. היה טעים מאוד 3 ריבועי פיצה עלו 6 אירו. הגענו לשני המגדלים La due torri (אף אחד מאיתנו לא טיפס למעלה). אומנם הייתה לי תוכנית טיול מדויקת אבל במציאות הדברים משתנים לא ביקרנו בחלק מהמקומות שתוכננו ודווקא הגענו במקרה למתחם סן סטפנוס Piazza Santo Stefano שחשבתי שלא נגיע אליו. זה מקום שלא כדאי לפספס. מדובר על מתחם שיש בו 7 כנסיות אבל קודם כל הדרך אליו, הגענו אליו מרחוב מאג'ורה דרך סימטה יפה Corte Isolani שיש בה חנויות ובתי קפה וכדאי מאוד לחפש אותה ולעבור דרכה כדי להגיע לכיכר.

 

 

נכנסו למתחם הכנסיות, עוברים אחת ועוד אחת ומה שמיוחד זה החצרות הפנימיות. מקום מיוחד כבר אמרתי. ואז כבר הגיע הזמן ללכת לאוטו בגלל זמן החנייה, אפילו קצת התחלנו לאחר. הלכנו לאורך ויה דנטה עד סופו, שם חנה הרכב שלנו.

משם נסענו לקניון שסתם מצאנו על המפה בדרך אבל רובנו היינו עייפים ואחרי חצי שעה החלטנו לחזור למלון לנוח קצת ודווקא ביום הקר הזה היו בעיות בחימום החדר ובמים החמים.

אחרי שנחנו רצינו לחפש מקום לאכול אבל התעסקנו עם פבריציו ומערכת החימום שלא עבדה. כעסנו עליו מאוד, חלקנו ישבו בחדרים קרים, חלקנו לא הספיק להתקלח ועבר זמן מה ולכן שכחנו שבמוצאי שבת רצוי להזמין מקום במסעדה. נסענו למסעדה שמצאתי באינטרנט אבל היא הייתה מלאה וכך גם כל המסעדות האחרות.

אז נסענו לנו בקסטלפרנקו אמיליה, בקור עז, ובכל מסעדה עצרנו ואפי האמיץ ירד ושאל אם יש מקום, ובכל מקום התשובה הייתה שלילית. היינו מתפשרים על שווארמה אבל גם שם לא היה מקום לכולנו. בסוף אחרי די הרבה מסעדות ושאנחנו כבר רעבים וקרובים לייאוש אפי סימן לנו לחנות ולרד. יש מקום!!

לא בדקנו מה מי וכמה. העיקר לשבת לאכול. המסעדה די יוקרתית (מומלצת מישלן) La Lumira היינו עייפים ורעבים ואפילו לא בדקנו מה יש בתפריט (לא היה באנגלית) והתיישבנו. מסעדה עם גינונים ומלצרים נחמדים אבל מנות שבחלקן די קטנות. האם נהנינו? וכמה שילמנו? תקראו כאן

יצאתי רעבה לקור של 2 מתחת לאפס, ובדרך חזרה אכלתי פלאפל בשווארמיה שעברנו בה קודם (3.5 אירו). לפחות כשחזרנו החדר היה חם, גם המקלחת והמים היו חמים (אני הייתי מבני המזל שהצליחו להתקלח קודם לפני שהמים נגמרו).

 

יום ראשון

גם היום הזמנתי לנו סיור, ב- ancetaia להכנת בלסמי. המקום הנמצא עשר דקות נסיעה מהמלון. אכלנו ארוחת בוקר, ארזנו ועשינו צ'ק אאוט. העמסנו את המזוודות ונסענו בין הבתים המבודדים ומרוחקים זה מזה עד ל-ancetaia malagoli daniele, שמצאתי דרך האינטרנט.

קיבלה אותנו סופיה שאיתה התכתבתי ותיאמתי. כבר במייל היא מצאה חן בעיני מכיוון שהיא לא לוקחת כסף על הסיורים ולא מחייבת בכלל לקנות. הסבר יותר מפורט על החוויה הנהדרת שלנו תקראו כאן. בקיצור הבחורה כבשה את ליבנו. וכמובן שלמרות ששוב היא ציינה שאנחנו לא חייבים לקנות (היא מוכרת בחנות, בארצות הברית וביפן בעיקר), קנינו אחד ב-60 אירו. טיפ

 

 

אנחנו היום בסימן אוכל, ממשיכים ל fico Eataly, המתחם שיש בו הכול, הכול - מדוכני מזון ומסעדות ועד לכל דבר הקשור באוכל, מעדניות, כלי בישול ועוד. חגיגה לעיניים. העיצוב, כמו שרק האיטלקים יודעים. המתחם ענק, היינו שלוש שעות, כמובן שאכלנו צהריים. קראתי המלצה להגיע בסופ"ש כי יש יותר עניין וטעימות. אז טעימות כמעט ולא היו אבל היו המון אנשים וזה אומר תורים ארוכים בדוכני האוכל רק בפיק של שעות הצהריים. אז תאכלו אחרי שתיים בצהריים. ( 9 אירו למנת ריזוטו, 3.5 אירו למנת פיצה).

 

 

תם החלק הראשון של הטיול, היום אנחנו נפרדים מזוג חברים שחוזר לארץ (בתכנון מראש), הסענו אותם לשדה התעופה של בולוניה משם הם ייקחו רכב שהוזמן להם (כדאי תמיד לחפש ולהשוות כי רצינו רכב ליום אחד וביום ראשון ובחלק מהמקומות המחירים היו גבוהים, בערך 100 אירו ובסוף מצאנו אחד אחרון ב-50 אירו, דרך חברת סיקסט וחברה מקומית). החברים ייסעו לברגמו ומחר יטוסו הביתה.

נפרדנו לשלום ונסענו ליעד הבא שלנו montegrotto terme עיירה שנתקלתי בה במקרה כשחיפשתי איפה לישון קרוב לוונציה ולא במסטרה. אפי ואני אמורים לנסוע לפסטיבל המסכות אבל שני הזוגות האחרים העדיפו לטייל במקום אחר וחשבנו על פאדובה וככה הגעתי לכמה עיירות סמוכות שמסתבר שיש בהם מים חמים הנובעים מהאדמה בטמפרטורה של 87 מעלות וצריך לקרר אותם כדי להזרים אותם לבריכות. כמעט לכל מלון שם יש בריכות חמות. אז אחרי סקר קצר של השוואת בריכות ומחירים, והתכתבות עם המלונות על שעות הסגירה של הבריכות (כי רצינו בריכה שפתוחה בערב וחלק נסגרות בשבע) ועל הטמפרטורה של המים, פחות מ-34 זה כבר לא חם. מצאתי את hotel sallievo שהיה גם במחיר טוב 100 אירו ללילה, ויש לו בריכות חמות שנסגרות בחצות וציון טוב ובונוס קרבה של שתי דקות הליכה לתחנת הרכבת. במלון סלייבו חזרנו בזמן לשנות השבעים. תקראו בטיפ הזה על המלון והסביבה. בקצרה עיצוב של בית הבראה אבל בריכות מדהימות.

 

         שפריץ אפרול בוונציה                                                                              הכנת ספגטי בפיקו אילטיה

 

בחדרים לא היו חלוקי רחצה אפילו שאמרו שיהיו לנו. יצאנו לשתות משהו וביקשנו חלוקי רחצה ואז אמרו שהם בתשלום של 10 אירו לכל השהות לאדם. הסכמנו אבל זכרתי שבוואוצ'ר היה כתוב שזה כלול במחיר. עשינו סיבוב קטן ברחוב הראשי וישבנו בבית הקפה הפינתי cafe vero שנמצא דקה מהמלון. הגענו בדיוק לשעת האפריטיבו, שתינו איך לא... שני אפרול שפריץ במחיר מצחיק של 3.5 אירו למשקה וקיבלנו חטיפים וסנדוויצ'ים קטנים שאפשר היה לקחת כמה שרוצים, כיף.

חזרנו למלון, החלוקים חיכו לנו בחדרים וירדנו לבריכה. כדי להגיע לבריכה הולכים במסדרון די ארוך שיש בו המון דלתות של חדרי טיפולים ומלתחות. הבריכה הייתה כנראה משותפת לשני מלונות אבל המלון השני סגור, כמו הרבה מלונות פה בעיירה. בכל מקרה הבריכה הפנימית לא השאירה רושם אבל אז יצאנו דרכה לבריכות שבחוץ וזה היה הכיף הכי גדול. בריכות גדולות ומלאות בזרמים לכל חלק בגוף, ואפשר להפעיל אותם בלחיצת כפתור (בבריכות אחרות הזרמים בדרך כלל פועלים לפי סדר מסוים). המים חמים מאוד, בחוץ קר אבל בכלל לא מרגישים וזה היה נפלא ושכחנו לרגע שחזרנו בזמן לשנות השבעים (בעצם לא שכחנו כי חייבו אותנו להיות עם כובעי ים, גם את הגברים). אחרי שעה וחצי שחלפו בלי שנרגיש יצאנו לאכול ארוחת ערב בבר מסעדה שליד הבריכה (אמרו לנו שביום ראשון הרבה מסעדות סגורות וכבר היה מאוחר). היה בסדר.

 

יום שני

ארוחת הבוקר הייתה מוזרה ושוב חזרנו לימי בית ההבראה של שנות השבעים. אפי ואני ירדנו קודם כי רצינו למהר לוונציה. על השולחנות היו פתקים עם שמות, שאלנו את המלצרית איפה אנחנו יושבים והיא הפנתה אותנו לשולחן לשישה אבל כבר ישבו בו. הסברנו לה שזה לא השולחן של החברים שלנו ושאנחנו רק שניים, היה לה קשה מאוד למצוא לנו שולחן (חדר האוכל היה ריק לגמרי) וגם אז היא הושיבה אותנו בשולחן לא ערוך, כשראיתי שהיא לא מגיעה לערוך אותו ערכתי אותו בעצמי. משום מה הם גם לא שמים מזלגות רק סכין וכפית אז לקחתי מזלגות מעמדת המלצרים. ארוחת הבוקר לא הייתה מגוונת.

היום התפצלנו. אפי ואני לוונציה והדרייפוסים והווייסים לפאדובה. כשעלינו לחדר בדקנו באינטרנט את אתר הרכבת כדי לבדוק לו"ז. באתר היה כתוב שיש אפשרות להזמין לרכבת של 11:30 ואנחנו רצינו להספיק לזאת של 9:30. הלכנו מהר לתחנה ועמדנו בתור למכונה. בקיצור, תור ארוך, מכונה שמדברת יותר מדי וראינו את הרכבת חולפת. עזבנו את המכונה הפטפטנית ועמדנו בתור לקופה. קנינו כרטיסים (10.2 אירו) לרכבת של עשר וחצי וחזרנו למלון. שם כבר פגשנו את החבר'ה שהתארגנו ליציאה גם הם ברכבת. חזרנו לתחנה, הם קנו כרטיסים וחיכינו לרכבת. הם ירדנו בפאדובה ואנחנו המשכנו לוונציה. הנסיעה נמשכה 45 דקות והייתה סבבה. טיפ: אם ממהרים לוונציה כדאי לרכוש מראש כרטיסים באתר. 

ירדנו בתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה. אפי לא ויתר על גלידת גרום (2.3 אירו), ואני על מגנטים (2 אירו לשני מגנטים, זול מאוד). בשנה שעברה כשהיינו פה, הלכנו ברגל מתחנת האוטובוס לכיכר סן מרקו אבל הדרך הייתה ארוכה, הגוגל מפות התבלבל בסמטאות הקטנים והלכנו המון זמן. הפעם הבנו את הטעות הראשונית שלנו, לא צריך לחצות את הגשר שמול התחנה. ראינו את השלטים והפעם הלכנו כמו שצריך ואכן הדרך הייתה גם קצרה יותר וגם מרווחת יותר. עצרנו בדרך לאפרול ובעיקר לתת מנוחה לרגליים. הפעם שילמנו 11 אירו על 2 אפרול ותפוצ'יפס. אבל זה מקום תיירותי ונחשב ליקר ועדיין במחיר הזה מקבלים בארץ רק אפרול אחד ובלי חטיפים.

 

 

המשכנו לטייל וליהנות. קניתי את תכשיטי הזכוכית שרציתי. צילמנו כבר אנשים מחופשים ונהנינו מחלונות הראווה. עצרנו במסעדה לאכול פיצה (רק אני), פיצה עם ירקות קלויים עלתה 11 אירו והייתה גדולה וטעימה. (מרגריטה עלתה 7 אירו). Al56zerootto שילמנו 18 אירו כולל מים מוגזים וקופרטו. המסקנה שלנו שוב, שוונציה לא יקרה כמו שאומרים, צריך להסתכל בתפריט במחירים ולא לשבת ממש על כיכר סן מרקו. אם היינו לוקחים משהו לדרך היה יוצא לנו זול יותר.

 

 

הגענו לכיכר וכאן התמונות ידברו. חוץ מזה שנכנסנו גם לכנסייה. זו הפעם השלישית שלנו כאן (שלי רביעית) ועדיין לא היינו בכנסייה. מכיוון שאי אפשר להכניס תיקים העדפנו לא ללכת לשמירת חפצים ונכנסנו כל אחד לחוד (אסור לצלם בפנים אבל מאוד מאוד יפה). אחר כך המשכנו ללכת לאורך הרציף, בינתיים כנראה הפעילות על הבמה הסתיימה והרבה מחופשים הגיעו לאיזור אז צילמנו הרבה וישבנו לשתות קפה פרדו על הרציף מול המים ושם שילמנו את מחירי ונציה, 2 פרדו ב-8 אירו.

 

 

אומנם לא מיצינו אבל כבר הייתה שעת אחר הצהריים ולקחנו סירת אוטובוס לתחנת הרכבת (7.5 אירו לאדם), היה די צפוף בהתחלה ועמדנו ממש על קו המים. קנינו כרטיסים לרכבת והיא כבר עמדה שם אז עלינו עליה וחיכינו רבע שעה. החבר'ה שלנו בפאדובה כבר עלו על רכבת אחרת לפנינו.

 

 

הגענו לעיירה שלנו והחלטנו לצאת לאכול ארוחת ערב לפני שנלך לבריכה. בספונטניות של רגע מצאתי משהו בגוגל, המסעדה Mamma Mia Perdonami הראשונה שקפצה לי והלכנו אליה. מסתבר שזו מסעדה די יוקרתית ולא היה תפריט באנגלית אבל הייתה מלצרית עם אנגלית טובה שהסבירה לנו הכול. המגוון של האוכל לא היה גדול אבל יש לציין שאת מנת דג פילטו מול העיניים.

חזרנו שוב לבריכות הנהדרות ואחר כך שוב אכלנו, זה נשמע שאנחנו כל הזמן אוכלים נכון? אז... כן... אנחנו כל הזמן אוכלים. בכל זאת - איטליה.

החבר'ה קנו מצרכים בסופר בפאדובה וישבנו בבריכה ואכלנו סנדוויצ'ים עם גבינות וסלט. כדי שחלילה לא נלך לישון על בטן ריקה אחרי הבריכה. 

 

יום שלישי

היום יש לנו נסיעה ארוכה לברגמו. ישבנו לאכול יחד ארוחת בוקר בשולחן עם הפתק שלנו. חזרנו לעניין חלוקי המגבת שרצו לחייב אותנו בעבורם, הראינו להם בקבלה שכתוב לנו בוואוצ'ר שהחלוקים הם כחלק מהחדר ולא בתוספת תשלום. היא אמרה שהיא תבדוק. עלינו לארוז וכשירדנו לשלם היא לא הזכירה את העניין ולא חייבה על החלוקים. מסקנה: תמיד להיות חדי עין ולקרוא את האותיות הקטנות. וגם להתעקש.

נסענו לכיוון אלנוס, קניון איקאה בברשיה. קניון שיש בו פריימרק והרבה רשתות. ערכנו קניות ואכלנו שם צהריים, כל אחד ומה שהוא בחר יש מגוון מסעדות גדול מכל סוגי האוכל, גם יווני, סיני וינאי ועוד. יש לשים לב שבשעות הצהריים כמעט כל המסעדות במתחם נסגרות להפסקת צהריים. 

משם נסענו למלון ליד שדה התעופה, מלון מרקיור. המלון נחמד, החדרים יפים אבל המקלחת פצפונת. לא נורא, יצאנו לעוד קניון במרחק חמש דקות נסיעה (זה נמצא ממול אבל אי אפשר לעבור). הלכנו לסופר לקניות אחרונות וגם להכנת סנדוויצ'ים לטיסה למחר. אחר כך אכלנו ארוחת ערב במתחם המזון המהיר. מסעדת פיצות אכול כפי יכולתך, בכל פעם מגישים לשולחן פיצה אחרת (13 אירו כולל שתיה וקפה). 

חזרנו לארוז ולבדוק שלא חרגנו במשקל (לא חרגנו ואפילו יכולנו לקנות עוד).

 

 

יום רביעי

החזרנו את האוטו לחנייה של שדה התעופה, משם לקחנו אותו והיה הרבה מקום לחנות (בניגוד לחניון למעלה של השכרות הרכב). חיכינו שיפתחו את הדלפקים ודווקא לטיסה שלנו לא היה כתוב באיזה דלפק לעמוד. הם פתחו קצת פחות משעתיים לפני ולמזלנו עמדנו קרוב לדלפק והיינו בין הראשונים. מסרנו את המזוודות וגם בבידוק הביטחוני היה די מהר. בשער לטיסה הייתה כניסה נפרדת עם ביטחון מיוחד. היה עיכוב גם בעלייה למטוס ובמיוחד באוטובוסים שלא הגיעו. חיכינו רבע שעה בחוץ בקור עד שהגיע אוטובוס. אבל ברגע שכולם עלו למטוס המראנו ואפילו הגענו מוקדם מהצפוי.

וכך נגמר עוד טיול מהנה באיטליה.

 

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא