אוסטריה - חבל זלצבורג וטירול חלק א'

טיול משפחתי לאוסטריה - חלק א

המסלול שלנו:

יום רביעי - טיסה למינכן ונסיעה ל-ruhpolding קרוב לגבול עם אוסטריה.

יום חמישי - נסיעה לאוסטריה, מכרה המלח salzwelten בהאלין, חנות מפעל לשוקולד, נסיעה לדירה בפלאכאו, התמקמות וקניות.

יום שישי - מבצר הוהנוורפן, נקיק למאר והעיירה הלשטאט.

יום שבת - זלצבורג: מוזיאון הטבע והמדע, גני מיראבל, מדרחוב גטריידה, המבצר, סיור במזרקות בהלבורן שלוס. בערב - בריכות חמות טרמה אמדה.

יום ראשון - מערת הקרח Eisriesenwelt, בד גסטיין - עלייה להר ברכבל והגשר התלוי Stubnerkoge, בריכות חמות נהדרות בבד הופגשטיין.

יום שני - נסיעה למקום הלינה הבא, בדרך עצרנו במוזיאון המכוניות Vötter's Oldtimer ובמרכז המבקרים של פארק hohe tauren. במיטרסיל. 

יום שלישי - מפלי קרימל.

 

טיסה: טיסה למינכן בחברת טראנסאוויה. הוזמנה שלושה חודשים לפני המועד, מועד הטיסה: אחרי ראש השנה עד החג הראשון של סוכות. המחיר 808 אירו לארבעה (כולל מושבים, שניים מרווחים). תשלום נוסף על מזוודה 70 אירו. ולכל אחד מותר לקחת טרולי.

 

לינה: תכננו שבועיים בטיול כוכב, מכיוון שהמרחקים גדולים הזמנו שלוש דירות. כל דירה באזור אחר שרצינו לראות. פירוט בהמשך.

 

רכב: שכרנו רכב בחברת interrent הגענו אליהם דרך האתר של חברת התעופה שהציעה לנו (כמקדם מכירות כמובן, לבדוק). בדקנו ובאופן מפתיע קיבלנו מחיר זול בהפרש גדול מהחברות האחרות. (253 אירו ל-12 ימים). משובר בחרת בת של יורופקר כך שיש לה "אבא ואימא". שילמנו עוד 15 אירו למעבר לאוסטריה.

 

יום רביעי

הטיסה יצאה קצת באיחור אבל הייתה נוחה. יש אפילו תעסוקה לילדים קטנים אבל מחירי המזון והמשקאות יקרים יחסית לחברות לואו קוסט אחרות. ואין עמדה לקחת מים חופשי. סוף סוף נחתנו. בעמדת ביקורת הגבולות היה שוטר שהחליט לשאול המון שאלות וביקש מסמכים כמו ואוצ'רים של מקומות לינה ושל הרכב (מזל שאני מסודרת והכול היה בשליפה). עמדנו המון המון זמן. כל מי שעמד בתור זכה ליחס הלא ברור הזה. ולא רק ישראלים. הלכנו לקחת את הרכב ובחרנו בפג'ו דיזל. ואז התחלנו את הנסיעה שלנו לעיירה ruhpolding שם לקחנו מלון קטן ללילה הראשון. החלטנו נסוע עוד לאוסטריה כי חששנו להגיע מאוחר ואכן עם כל העיכובים אפילו לרופהולדינג הגענו בתשע וחצי. מלון Hotel Garni Zum Hirschhaus, הזמנו וקיבלנו סוויטת דלוקס משפחתית (120 אירו ללילה). בפועל מדובר בשני חדרים ענקיים, בקומה האחרונה.

החבר'ה לא רצו לצאת לאכול. נשנשנו קצת שאריות מהטיסה והלכנו לישון.

 

יום חמישי

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון אוסטריה ובדרך קנינו מדבקות לנסיעה בכביש המהיר. ואחרי כל הסידורים נסענו ליעד הראשון שלנו בטיול. מכרה המלח salzwelten בהאלין hallein, הגענו בעשר ורבע ונכנסנו לסיור של 10:30. למכרה המלח נכנסים בסיור מודרך. הלכנו צמוד למדריך והוא הסביר לנו באנגלית. התחלנו בנסיעה ברכבת כורים עד לפנים המכרה ושם קיבלנו הסבר קצר והתחלנו ללכת. הגענו אל המגלשה הראשונה, בדקתי, יש אפשרות לרדת במדרגות. ישבתי בין אפי לעידו הרגשתי בטוחה מאוד. המשכנו ללכת ברגל, שמענו עוד הסברים על עבודת הכורים. עברנו את הגבול לגרמניה. ואז הגענו למגלשה נוספת. הגענו למקווה מים קטן ושטנו בתוך המכרה לצלילי מוזיקה נעימה ורגועה. ולסיום חזרנו לכניסה ברכבת הכורים. בסוף קיבלנו גם מלחיה למזכרת. טיפ חשוב שלא ידענו עליו, יש הנחה לבעלי כרטיס זלצבורגלנד.

 

 

המשכנו לעיירה גרודינג ולחנות מפעל השוקולד Salzburg Schokolade GmbH חנות מפעל נהדרת, התפוצצנו רק מהטעימות חינם וכמובן קנינו מלא.

משם המשכנו לדירה בפלאכאו Haus Andrea Unterberger. את הדירה הזמנו בבוקינג. כשהגענו מצאנו פתק שהשאירה לנו בעלת הדירה (היינו אמורים להגיע בין אחת לשתיים והגענו קצת אחרי שתיים) ובו מיקום הדירה והמפתחות. היו לנו כמה סיבות להגיע לדירה מוקדם, ראשית כדי שלא נתקע בחושך בעיירה לא מוכרת בלי יכולת לראות ולשאול מישהו. שנית, כדי לוודא שמה שהזמנו זה מה שקיבלנו ולא חסר שום דבר. עוד על הדירה תקראו כאן.

 

חדר הילדים

הנוף

המרפסת

 

בינתיים, בעודנו מתלהבים הגיעה אנדריאה והתגלתה כאישה מקסימה, אוהבת ישראל. היא ביקרה במקומות הקדושים לנוצרים לפני שלוש שנים. היא המליצה לנו מה לראות, לאן ללכת.  יצאנו לאכול צהריים בשעה שלוש, שעת ההפסקה, ומצאנו מסעדה אחת פתוחה עם תפריט מצומצם. במרכז המבקרים של פלאכאו קנינו את כרטיס ההנחות זלצבורגלנד לשישה ימים. הכרטיס שימש אותנו כל הטיול. טיפ תוכלו לקרוא כאן.

 

יום שישי

בבוקר נסענו למצודת הוהנוורפן Hohenwerfen Fortress - מחיר הכניסה לטירה 11.5 אירו, כניסה חינם בכרטיס זלצבורגלנד אבל צריך לשלם כדי לעלות בפוניקולר (בעלי הכושר יכולים לעלות ברגל). שילמנו 14 אירו ועלינו בקרונית קטנה למעלה. בדרך כמובן רואים נוף מקסים. טיפ והסבר תוכלו לקרוא כאן. לא לוותר על מופע העופות הדורסים.

 

מצודת הוהנוורפן

הנוף מלמעלה

ליד מוזיאון העופות בחצר המצודה

 

 

אחר כך כיוונו את הג'יפיאס למסעדה איטלקית עם עוד תוספות, שמצאתי בעיירה הסמוכה וורפן werfen, המסעדה bella grotta בכתובת: Markt 39, 5450 Werfen , הגענו בשעה המוקדמת. חנינו ממש מול הכניסה. בתפריט בחוץ מצאנו שלכולם יש מה לאכול ונכנסנו. הארוחה עלתה 35 אירו. טיפ תוכלו לקרוא כאן

היעד הבא הוא בעצם פיצוי על יעד אחר שלא נגיע אליו. היינו אמורים ללכת אתמול בנקיק ליכטנשטיין וביטלנו בגלל הגשם. הנקיק אומנם קרוב יחסית למקום המגורים שלנו אבל אם נרצה ללכת בו כעת נצטרך לחזור דרומה ואז שוב צפונה ליעד הבא. לכן בחרנו בנקיק למאר Lammerklamm. קראתי טיפים שלפעמים קל לפספס אותו בדרך אבל גוגל מפס דווקא הצליח למצוא את המקום ויצאנו לדרך. בנקיק יש שני שבילים. התחלנו בשביל הימני שיש בו 150 מדרגות תלולות והוא מוביל לקו המים. אחרי שחוזרים בחזרה למעלה אפשר ללכת בשביל השמאלי. המקום מרהיב. הכניסה לנקיק כלולה במחיר כרטיס זלצבורגלנד. ועוד על החוויות שלנו בנקיק תוכלו לקרוא כאן.

 

 

המשכנו על פי התוכנית לעיירה הלשטאט (hallststt). כשמתקרבים להלשטאט עוברים במנהרה, במנהרה יש נקודת תצפית על העיירה. טיפ: כדאי לעצור שם, אנחנו פספסנו אותה. נכנסנו לעיירה וחנינו בחניון 3 שהוא קצת רחוק מהרחוב המרכזי. החניה עלתה 5 אירו, משלמים לפי שעות, אני חושבת שהיינו שעתיים.

הלכנו עד לרחבה המרכזית (שבה חונים האוטובוסים והכניסה למדרחוב), ומשם התחלנו לטייל במדרחוב seestrasse. שם גם נמצא מרכז המבקרים ובו בדקנו עד מתי פתוח בית הגולגלות שנקרא בעצם בית העצמות beinhaus  המקום פתוח עד שש לכן יש לנו מספיק זמן. בתחילת המדרחוב עוד היה הומה והיו כמה קבוצות של תיירים אבל ככל שהמשכנו ללכת והזמן עבר המקום התרוקן. הלשטאט זו עיירה יפה שבנויה על צלע הר, וזה מה שיש לראות בה. הגענו לבית הגולגולות, רותם ואני ויתרנו והעדפנו לטייל במדרחוב. כדי להגיע לשם הולכים במדרחוב ואחרי הכיכר הגדולה  ועולים לכיוון הכנסייה שם נמצא בית העצמות. זו אטרקציה בהלשטאט ומסתבר שבעוד כמה מקומות באירופה. מחיר הכניסה 3 אירו.

 

 

במזג האוויר החורפי אי אפשר ליהנות מהאגם, אלא רק מהמראה היפה של העיירה. כשהתחלנו לחזור הגשם החל לרדת וזה היה זמן מצוין לעצירה בבית קפה. עד כמה שזה ישמע מוזר, אין הרבה בתי קפה במדרחוב הזה. יכול להיות שבקיץ יש כמה כאלה שפתוחים בחוץ על האגם אבל אנחנו ממש התקשינו למצוא אחד שלא מוכר קפה לקחת אלא שיהיה בית קפה לשבת בו. בסוף מצאנו את cafe Bachts Polreich. הזמנו 2 שוקו, קפוצ'ינו, שטרודל ושתי עוגות שוקולד לא טעימות. עלה לנו 26 אירו, כמו ארוחה. אפשר לוותר.

בדרך חזרה לחניה ירד גשם והעיירה הייתה ריקה לגמרי. אני חושבת שמעט מאוד תיירים מגיעים לכאן ומוצאים עיירה ריקה ושוממת. לסיכום, אכן הבנייה על הצוק יפה ויש יופי מיוחד בעיירה הזו שעל האגם המקסים. לדעתה של רותם סרמיונה שעל אגם גארדה, יפה יותר. ועוד משהו יפה ושקורה בגלל מזג האוויר. העננים שיורדים על ההר והצוקים הגבוהים מזכירים קצת את העולם של הסרט אוואטר, רק ששם הצוקים היו באוויר, זה מקסים.

השעה הייתה חמש וחצי והבנו שאת הבילוי בברכה שתכננו להיום נדחה למחר. היינו צריכים לעבור גם בסופרמרקט. בהלשטאט הוא נסגר בחמש וחצי. בכלל נראה שהאזור הזה נרדם די מוקדם, לפחות לא בעונה. סופר שנסגר בחמש וחצי זה ממש מוקדם גם לאוסטריה. בכל מקרה אין באוסטריה סופר מרקט שפתוח עד עשר בלילה ובטח לא עד חצות כמו אצלנו. התחלנו לנסוע, כבר החשיך והדרך ממש לא מוארת. אני לא אוהבת את זה. ראינו עוד סופר בדרך, הוא נסגר בשש והצלחנו להיכנס חמש דקות לפני הסגירה. את הדרך חזרה נסענו בחושך מוחלט ובגשם, בכביש צר.  

 

יום שבת

יצאנו לכיוון זלצבורג. על פי התכנון המקורי היינו אמורים לנסוע לזלצבורג אתמול אבל בגלל מזג האוויר הגשום אתמול שינינו תוכניות וזה יצא רק לטובתנו. המסקנה שלנו מהיום היא שצריך להגיע לזלצבורג, ובכלל לכל עיר, דווקא בשבת. ועל כך בהמשך.

בעוד אנחנו נוסעים (מדרום לכיוון העיר) הגשם התחזק ממש. עוד אתמול הייתה לנו התלבטות אם לחנות בחניון חנה וסע מחוץ לעיר או להיכנס לעיר ולשלם יותר אבל להיות קרובים. הגשם ביטל את תוכניות חנה וסע לגמרי. לא רצינו לעמוד בגשם ולחכות לאוטובוס שאין לנו מושג מתי הוא יגיע. אפי אמר שהוא נוסע לכיוון העיר ונראה מה יהיה. בכל מקרה החלטנו שכדאי להתחיל במקום סגור – מוזיאון הטבע והמדע Haus der Natur Salzburg. הזנו בדרך בג'יפיאס את הכתובת של המוזיאון. הגענו למוזיאון, יש כמה חניונים בסביבה אבל אפי ממשיך, נכנס לאחד הרחובות ומוצא חניה. אנחנו מחכים באוטו, ברחוב יש מדחן לתשלום ואפי ניגש לשאול אנשים כמה משלמים ואיפה. ומסתבר, שבשבת ובראשון החניה היא ח י נ ם !! אושר גדול.

אנחנו כעשר דקות למוזיאון. המוזיאון לא גדול במיוחד (אבל נראה לי שגדול יותר מהמוזיאון בחיפה). על ההמלצה שלנו תוכלו לקרוא כאן. אהבנו את האקווריום הקטן ואת תערוכת הגבישים (אבנים יפות שנחצבות מהסלע).

 

 

כשיצאנו כבר היה יבש. חצינו את הנהר לכיוון גני מיראבל. בדרך ראינו את החומה ואת גבעת מוקסנברג. בגני מיראבל צילמו כמה סצנות בסרט צלילי המוזיקה ואותי זה ממש מרגש. הגנים יפים ומטופחים, אני הולכת בהם ומזמזמת "דו רה מי". אחרי סיור קצר בגנים המשכנו למדרחוב גטריידה getreidegasse.

 

כאן צולמה סצנה מהסרט "צלילי המוזיקה"

 

המרחקים בין האתרים אינם גדולים. התחלנו בפירסט Cafe-Konditorei Fürst GmbH  חנות שנמצאת בתחילת המדרחוב. וקנינו מוצרט כחול (הטענה היא שזה המקום שהמציא את כדורי המוצרט, הוא קצת יותר גדול והוא טעים, מה זה משנה מי המציא). כדור אחד עולה 1.2 אירו. המשכנו לטייל במדרחוב, המפורסם בשלטי הזהב שלו (כן אפילו של מקדונלדס), לא נעים כל-כך להסתובב פה. הוא בשיפוצים ובחלקים גדולים ממנו המעבר מאוד צר, צפוף וקשה לעבור.

מכיוון שהמתוק של מוצרט רק דגדג לנו חיפשנו את שץ Schatz-Konditorei  כדי לאכול עוגת המוצרט המפורסמת שלהם אבל היום לא היה. זה לא מה שיעצור אותנו מלאכול משהו טעים, למראה כל המבחר שיש בדלפק. המקום קטן מאוד. מזמינים את העוגה בדלפק, מתוך המבחר שיש בחלון ואחר כך יושבים. היה לנו מאוד טעים. ועוד תוכלו לקרוא כאן.

ניסינו לברוח מהמדרחוב הצפוף והלכנו ברחוב צר קצת אחרי שץ והגענו במקרה לכיכר האוניברסיטה שם לשמחתנו התקיים שוק אוכל. שלושתנו היינו מפוצצים מהעוגות חוץ מאפי שלא אכל עוגה ודוכן הנקניקיות ממש "קרץ" לו. בעוד הוא עומד בתור להזמין לעצמו נקניקיה עלה באפנו ריח הנקניקיות ושלושתנו לפי התור ביקשנו להזמין גם. 11.8 אירו ל-4 נקניקיות מתוכן אחת מיוחדת עם גבינה עלתה 3.4 אירו. היה טעים, איזה כיף זה דוכני אוכל. טיילנו עוד קצת בין הדוכנים ונכנסנו לכנסייה Kollegienkirche  המיוחד בכנסייה בה זה הצבע הלבן השולט פה.

 

 

עברנו לכיכרות הסמוכות. ב Residenzplatz עמדו כרכרות וחיכו לתיירים בעוד תזמורת מצעדים עוברת בסך ואחריה מצעד קטן (זה קרה בערך בשעה אחת) האנשים צעדו לכיוון מוזיאון זלצבורג. חוויה שכיף לראות.

ב domplatz נכנסנו לראות את הקתדרלה המרכזית של זלצבורג. ואז הלכנו ל kapitelplatz מכאן הולכים לפוניקולר ברחוב festungsgasse (שעולה למבצר). גם בכיכר זו היה שוק אוכל, עוד נחזור אליו. הכניסה למבצר והעלייה אליו כלולה בכרטיס זלצבורגלנד. עלינו בפוניקולר מהיר אבל עמוס. לא נכנסנו לטירה עצמה. הקפנו אותה כדי לראות את הנוף המקסים מכל הכיוונים. כל זלצבורג לרגלינו.

 

הקתדרלה של זלצבורג

הנוף מהמבצר

קאפיטלפלאץ 

 

ירדנו בפוניקולר ישר ליריד האוכל השמח. בכיכר יש פסל של כדור זהב גדול ועליו פסל של אדם עומד עליו. לידו אמור להיות לוח שחמט רצפתי, אבל היו המון דוכנים כך שלא ראינו אותו. חוץ מאוכל, הייתה מוזיקה וגם תצוגת אופנה. ובכלל אווירה שמחה, הרבה תלבושות מסורתיות ומוזיקה אוסטרית ובירה. דגמנו מרק בשר (5 אירו) וצ'יפס, 3 מנות צ'יפס 11.7 אירו, צ'יפס טעים וטרי, מטוגן פעמיים כמו באמסטרדם. סיימנו את יומנו בזלצבורג, וכן, יש עוד הרבה מה לראות לחוות, זו הייתה זלצבורג על קצה המזלג אבל בהתאם לתוכניות ולנפשות הפועלות ולזמן, זה הספיק לנו. נהנינו מאוד והאווירה המסורתית עם המוזיקה ופסטיבלי האוכל הוסיפו על כך.

נסענו לאניף. הגענו לארמון הלברון schloss hellbrun חנינו בחניון ושילמנו 2 אירו. מחיר הכניסה 12.5 כלול בכרטיס זלצבורגלנד. לארמון לא נכנסנו (מפאת קוצר זמן). הצטרפנו לסיור במזרקות המשעשעות ועל החוויות שלנו ואם הרטיבו אותנו תקראו כאן

באזור חצר הארמון הייתה איזו התאספות של בעלי מכוניות יגואר. החצר הייתה מלאה במכוניות והבנים התלהבו. חוץ מזה שראינו שנערכים שם גם לחתונה מפוארת מאוד. כשיצאנו לחניון ראינו אנשים לבושים בהידור מגיעים לכיוון הארמון. בשעה הזו הארמון נסגר למבקרים וכבר אין סיורים. זה מקום מקסים לאירוע. בטח גם עולה בהתאם.כשפגשנו את אנדריאה היא אמרה לנו שטוב עשינו שנסענו לזלצבורג היום, כי באמצע השבוע יש פקקים. אז הנה עוד יתרון. החניה, הירידים והפקקים.

 

 

חזרנו לדירה ובערב יצאנו לטרמה אמדה Erlebnis-Therme Amadé בריכות חמות ומגלשות הנמצאות במרחק שלוש דקות נסיעה מהדירה. מחיר הכניסה כלול בכרטיס, חד פעמי לארבע שעות. בטרמה אמדה יש בריכות חמות ומגלשות. ובונוס - מגלשת לופ. דרך נפלאה לסגור את היום בבריכות חמות ומרגיעות (וכן גם ליהנות במגלשות), במיוחד כשזה ללא עלות. ועל כך תקראו כאן.

 

יום ראשון

ביום ראשון אתרי התיירות פתוחים אבל רוב המסעדות והחנויות סגורות,  בכנסיות יש שעות מוגבלות וגם חנויות הסופרמרקט סגורות. בטיול שלנו מצאנו רק סופרמרקט אחד פתוח ביום ראשון וגם זה רק לשלוש שעות. לכן צריך לשים לב לתכנון של יום ראשון.

מערת הקרח Eisriesenwelt היא אחד מאתרי החובה כשמגיעים לאזור זלצבורג. אפי ועידו היו אמורים לצאת בבוקר לבד אבל בבוקר גם עידו התעצל ואפי יצא לבדו לטייל במערת הקרח.

אפי הגיע למערה בתשע וחזר לדירה באחת.

 

אפי בדרך למעלה, לפתח המנהרה

הנוף ומצודת הוהנוורפן מלמעלה

בין העננים

 

היום השמש זרחה ואם היינו יודעים שכך יהיה יכול להיות שהיינו עושים עוד שינויים אבל מחר אנחנו עוזבים ולא ניתן לדחות את הביקור במערת הקרח. עידו ואני יצאנו לטייל קצת באזור שבו אנחנו גרים, נהנים מהשמש, הגענו לאגם קטן וחמוד. בקיץ אנשים מגיעים לכאן לשחות וליהנות, הם לא צריכים בריכת שחיה. יש כאן חוף קטן, מקומות ישיבה ומתקני שעשועים. הנוף מקסים וסוף סוף רואים את השמים הכחולים. עד כדי כך היה חם שאפילו הצלחתי ליבש את בגדי הים שלנו בשמש. חזרנו ואני הכנתי ארוחת צהריים טובה ומלאה.

מיד אחרי ארוחת הצהריים יצאנו לבד גסטיין (bad gastein). תכננו לעלות ברכבל לגשר התלוי Stubnerkogel, הרכבל Stubnerkogelbahn  (אחד הבודדים שעדיין עובדים בעונה זו וגם כלולים בכרטיס זלצבורגלנד) עובד רק פעם בשעה. הירידה האחרונה היא בארבע ולכן עלינו להספיק לעלות בשלוש. 

הגענו בעשרים לשלוש. הרכבל נמצא ברחוב הראשי Stubnerkogelstraße 23 ממש מול הבריכות החמות. הצגנו בקופה את כרטיסי הזלצבורגלנד וקיבלנו כרטיסי עליה, והרכבל אכן התחיל לעבוד בשלוש. לא היו הרבה אנשים שעלו. מלבדנו היו עוד זוג (ישראלים) ועוד אישה. הקרונות קטנים ומתאימים לארבעה. עלינו לאט, אני מזכירה לכם שיום שמש היום. אחרי תחנת הביניים הנוף החל להשתנות, פתאום העצים לבשו לבן, יותר ויותר לבן, גם האדמה ואז נכנסנו לענן. לא ראינו כלום.

ככה התחלנו, מזג אוויר שמשי והכול ירוק

ובהמשך...מושלג 

וקר...

 

 

 

הבנו שעשינו טעות כשעלינו. אנחנו ב"חרמון", המקום מושלג לגמרי ואנחנו לא לבושים היטב. אומנם יש עלינו מעיל אבל זה הכול. צעיפים, כפפות כובעים, נשארו באוטו. נעלנו נעלי ספורט שלא מתאימות לשלג. התלבטנו והחלטנו לבקש לרדת בלי לצאת. מזל שהעובד אמר שאי אפשר ושאנחנו חייבים לרדת כי עוצרים את הרכבל עד ארבע. אין ברירה, ירדנו. אני בליבי חושבת איך אנחנו מבלים כאן שעה בלי לקפוא מקור.בינתיים אני קולטת שיש כאן אפילו מסעדה/בית קפה ועוד יותר חשוב, שזה פתוח. כבר הקלה. אבל הלבן הזה קרא לנו החוצה. שאלנו אם אפשר ללכת לגשר התלוי ואמרו לנו שאפשר, הוא נמצא מסביב. קודם יצאנו לרחבה מושלגת. ירד עלינו שלג בפתיתים קטנים. איזה כיף. הצטלמנו כמובן. היה קר ורותם ואני נשארנו בבית הקפה ועידו ואפי הלכו לראות את הגשר התלוי. אני מזהירה אותם לחזור ברבע לארבע כדי לא לפספס את הרכבל. אפי מצא בכיסי המעיל כובעים. כבר טוב. רותם ואני הזמנו שוקו וקפוצ'ינו. במחיר תיירותי של 6.9 אירו. האמת? זה לא נורא. הייתי מוכנה לשלם הרבה כדי לשתות משהו חם ולשבת שם. היה נעים וחמים. הבנים חזרו אחרי רבע שעה ואמרו שאנחנו חייבות לצאת לראות. רותם לא רצתה אבל אני השתכנעתי. פסעתי בזהירות ואפילו עליתי על הגשר התלוי. השלג לבן ורך, נקי וטרי. אי אפשר לתאר במילים. חוויה.

 

 

צחקתי שכאשר תכננתי להגיע לגשר וגם עוד הבוקר, חשבתי עליו כפי שראיתי בתמונות, בקיץ. עם שמש וירוק מסביב. הייתה חוויה מדהימה. מזל שלא נתנו לנו להמשיך למטה ברכבל...

ברבע לארבע התייצבנו ראשונים לרכבל מהפחד שלי שלא נשאר על ההר. מכיוון שגם העובדים של הרכבל ועובדי בית הקפה צריכים לרדת אני מניחה שאף אחד לא נשאר על ההר, אלא אם כן מישהו מטורף מספיק להתרחק. בכל זאת העדפנו לחכות כמה דקות עד שהרכבל יתחיל לפעול. היה כיף גדול.

ירדנו שמחים והלכנו לפי התכנון לבריכות החמות. התלבטנו עוד קודם לאילו מהבריכות ללכת. יש אחת פה ממש ממול בבד גסטיין ואחת בבד הופגסטיין שראינו קודם. כרטיס זלצבורגלנד מקנה כניסה חד פעמית לארבע שעות. לכולנו הייתה הרגשה שעדיף לנסוע לבד הופגסטיין. קצת צפונה מכאן ובכל מקרה בדרך חזרה לדירה.

הבילוי בבריכות של בד הופגשטיין היה אחד מהיילייטס של הטיול. בריכות חמות פנימיות וחיצוניות, גדולות מאוד עם הרבה זרמים וג'קוזי ונוף, ואפילו מגלשות ואזור רק למשפחות לכן באזור הרגוע היה שקט. ועל החוויות שלנו תקראו כאן. בילינו שם כמעט ארבע שעות. נהנינו מאוד מאוד. במבט לאחור זה אחד המתחם הכי מהנה שהיינו בו בטיול.

 

יום שני

בבוקר עשינו כביסה ולפני הצהריים עזבנו את הצימר בדרכנו לצימר הבא. בדרך עצרנו בקפרון Kaprun למוזיאון מכוניות ישנות Vötter's Oldtimer-Museum. שהיה גם הוא כלול בכרטיס. המוזיאון לא גדול, הוא נמצא בקומת מרתף של בית מלון קטן. המכוניות מסודרות כמו במחסן מכוניות, צפופות זו לצד זו. המכוניות הישנות הן בעיקר נוסטלגיה לאפי ולי, מיצינו את המקום די מהר. 

אחר כך נסענו מרכז המבקרים של פארק  hohe tauren. במיטרסיל mittersill הגענו בשלוש (במקום באחת, לפי התכנון המקורי). כבר מאוחר. חשבנו שנגיע לצימר בין ארבע לחמש. התכנון היה לאכול במסעדה של מרכז המבקרים, היו עליה המלצות וזה נראה לי מהיר יותר מאשר לחפש מסעדה. אבל לא לקחתי בחשבון שהמסעדה תהיה מלאה. הייתה שם קבוצה מאורגנת של אנשים מבוגרים ולא היה להם מקום עבורנו. אפילו לא ניסו לחפש. שאלנו בדלפק הכניסה וכבר קיבלנו כרטיסי כניסה (כלול בכרטיס). הפנו אותנו למסעדה קרובה אבל היא הייתה סגורה. מחוסר ברירה הלכנו לכיוון מרכז העיר, מזל שקודם חצינו אותו ברכב (עוד כביש חסום ומעקף) וידענו לאן ללכת.

במרכז העיירה הייתה קונדיטוריה tildach, נכנסנו לראות אם יש להם משהו לאכול כי חוץ מזה לא ראינו מסעדות. באנגלית עילגת הסבירה לנו המוכרת שיש טוסט ומרק. הזמנו ואכלנו מהר.

למרכז המבקרים הגענו כדי לראות סרט 360 מעלות, יפה מאוד על הפארק. הסרט בגרמנית אבל הצילומים של הפארק יפים ואיכותיים. אחר כך ירדנו לראות תערוכה על יצירת הסרט. משם הלכנו לראות סרט 3D שגם הוא בגרמנית והוא מספר יותר על הגיאולוגיה והיווצרות האזור, זה מה שהצלחתי להבין. היינו יחידים באולם. הסרט היה משעמם, כמעט נרדמנו. התעכבנו מעט בתערוכות השונות שבהן היה מגוון של בובות או פוחלצים של בעלי החיים בפארק וגם חלק מקרחון.

 

מוזיאון המכוניות

מרכז המבקרים

הנוף מהצימר החדש

 

 

 

משם נסענו לצימר שנמצא ב- hacha  באזור hopfgarten im brixental.

אנחנו בחבל טירול וכבר בנסיעה הרגשנו את השוני בין חבל זלצבורג לחבל טירול. בטירול צוקים גבוהים, על חלקם צמחיית יער פרא, בעוד שבטירול ההרים ירוקים מדשא המשמש למרעה (בכל מקום יש פרות) והפסגות מושלגות. בטירול יש פחות מנהרות חצובות בהר ולכן הדרך פתלתלה יותר. עולים ויורדים מן ההרים. הגענו לעיירה הקטנה ומשם נסענו בכביש צר מאוד (דו סתרי, ברור) מפותל העולה למעלה. אנחנו חוששים שיבוא רכב ממול ואפילו לא נראה אותו ואם יבוא לאן כבר יש לנו לברוח. אני כבר מדמיינת את הימים הבאים כשאני חוששת להגיע לכאן בשעה מאוחרת. ומה יהיה...

הגענו ליעד. צימר Gugghof. הבית נראה כמו בתמונות אבל בתמונות לא ראו שהרפת והאסם צמודים לבית. האישה הצעירה שמקבלת את פנינו נחמדה מאוד, מתנצלת על האנגלית (רובם שם מתנצלים על האנגלית), אבל האנגלית שלה הייתה טובה מאוד לתקשורת איתנו. כבר שמענו על בעלי צימר שלא יודעים מילה באנגלית. היא מראה לנו את הדירה שנמצאת בקומה הראשונה. הכניסה היא מבית המגורים. 

הדירה, כמו בתמונות. אנחנו עולים במדרגות, מצד ימין נכנסים לדירה שיש בה סלון, פינת אוכל, מטבח, חדר אחד ושירותים ומקלחת. בעלת הדירה יוהאנה מראה לנו את הדירה ואני מתחילה לחשוש שאין עוד חדר. בחדר הילדים יש מיטה זוגית ומיטת יחיד, כמו בתמונות אבל איפה החדר שלנו. או, אז החדר נמצא ממול, בצד שמאל של המדרגות. חדר ובו מיטה זוגית, ארון, ברז, כיור ונוף מרהיב. אבל השירותים...בצד של הילדים. טיפ על הדירה תקראו כאן.

אנחנו נשהה פה שלושה לילות ובעיקר נסבול מזבובים. אבל הדירה נחמדה ונעימה והנוף מחדר השינה יפה וירוק מעוטר בפרות (כמו בכל מקום פה).  

 

יום שלישי

מפלי קרימל krimmler wasserfälle , חנינו בחניון P4 שהוא הקרוב ביותר למרכז שבו אפשר לקנות כרטיסים (זו גם הכניסה למתחם עולם המים) מול תחנת המוניות וזו הכתובת שלו Oberkrimml, 5743 Krimml. הוא נמצא בתחתית המפלים וזו גם הדרך למעבר גרלוס, למי שירצה אחר כך. הכניסה למפלים חינם לבעלי כרטיס זלצבורגלנד (זה היום השישי והאחרון להפעלתו) זה לא יעזור לנו כי אנחנו עולים למעלה במונית ועל זה צריך לשלם. אחר כך קיבלנו החזר על החנייה כי בעצם מי שנכנס לעולם המים מקבל החזר על חניה ובפועל יכולנו להיכנס לעולם המים בגלל הכרטיס. אז אחרי שסיימנו את המסלול נכנסו וקיבלנו כרטיס...

בחרנו לעלות במונית ולרדת ברגל. המוניות הן פרטיות. המחיר 7 אירו לאדם. לא היו עוד אנשים נוספים ועלינו שלושתנו (רותם לא הצטרפה היום). מדובר במיניבוס שיכול לקחת עד שמונה נוסעים. ביקשנו לעלות לתחנה הראשונה. הבנתי שמהשנייה הירידה קשה יותר. נסענו בדרך מפותלת אבל לא מפחידה כמו שכתבו כאן. הנהג עצר פעם אחת כדי שנצלם את הנוף.

כשהגענו לתחנה הראשונה הנהג הראה לנו את השביל למעלה שמוביל לתחנה הבאה (עשר דקות הליכה לטענתו) ואת השביל היורד למטה. פתאום אפי ועידו החליטו שבא להם לעלות. ראינו שיש מסעדה hanke's cafecafé restaurant הלכנו לבדוק אם היא פתוחה כדי שאני אחכה להם שם. המסעדה הייתה ריקה ואני הייתי בטוחה שזה עניין של עשרים דקות שהם עולים ויורדים.

 

 

לא נעים לשבת לבד, אבל קבלת הפנים הייתה נעימה וזה עדיף מאשר לשבת בחוץ בקור המקפיא. הזמנתי לי שוקו ושטרודל תפוחים וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ב 12:30 המסעדה החלה להתמלא הם הגיעו בערך באחת וזה היה כבר מתאים לאכול שם צהריים. וכאן תוכלו לקרוא על האוכל הטעים והשניצל במסדעה הזו.

ועכשיו הגיע הזמן ללכת. הירידה למטה בשביל מסודר ורחב, ירידה לא תלולה בין העצים, המפלים יורדים שם בעוצמה ולאורך כל הדרך יש מרפסות קטנות לתצפית על המפלים. מקסים. בדרך יש ספסלים ואפשר לשבת לנוח (לא רלוונטי ביום גשם או מושלג).

 

 

מה שהעצים את החוויה שלנו היא שפתאום החלו לרדת פתיתי שלג, הן אומנם לא נערמו על הרצפה אבל כן נערמו על העצים שהפכו לאט לאט ללבנים. ההרים שראינו ירוקים ממולנו הפכו ללבנים. והחוויה ללכת בשלג הייתה קסומה. כן, ברור לי שהאוסטרים לא מתייחסים לזה כאל שלג אבל בשבילנו זה היה עצום ורק התמונות יכולות להמחיש כמה יפה היה המראה של הנוף והמפלים בשלג. פתיתי השלג התגברו ככל שירדנו למטה. לא הרגשנו שקר לנו, היינו שמחים ומאושרים. בערך בשעה שלוש סיימנו לרדת במסלול. אני חושבת שזה לקח לנו שעה, בירידה איטית ועם המון הפסקות לצילומים.

 

 

התכנון בהמשך הוא מעבר גרלוס אבל לא היינו בטוחים שאפשר לנסוע בשלג. נכנסנו לחנות לקחת את כרטיס החנייה שהובטח לנו ושאלנו את הפקידה אם היא יודעת משהו על מעבר גרלוס. באדיבותה הרבה היא התקשרה לכמה אנשים ולבסוף אישרה לנו שאין שום בעיה לנסוע והכול פתוח.

מעבר גרלוס היה בעצם פיצוי קטן על מעבר גרוסגוקלנר שהחלטנו שהוא רחוק לנו מדי. במקום לחזור מהחניון לכביש הראשי פנינו למעלה. השלג שירד העצים את החוויה, נסענו בשלג בין עצים לבנים. אחרי כמה קילומטרים יש עמדת תשלום, 9 אירו לרכב. המשכנו לנסוע ופתאום השלג נעלם. הוא לא ירד כאן והנוף הפך להיות שוב ירוק. למשך כמה דקות ירד ברד כבד ולמזלנו לא נמשך זמן רב. המעבר הוא בעצם ירידה ועליה בין ההרים. ובהתחלה הוא נראה כמו נוף טירולי טיפוסי ולא ברור למה צריך לשלם על זה. אבל אחר כך עברנו על פני אגם יפה ונגלה לפנינו נוף מרהיב של ההרים והעמק המשובץ בבתים קטנים.

אז לסיכום – מפלי קרימל מומלצים מאוד, גם למי שכבר ראה מספיק מפלים בחייו. מעבר גרלוס לא הכרחי אבל יפה אז אם אתם כבר שם וזה בדרך (אנחנו לא הארכנו את הדרך חזרה לצימר בכך שנסענו דרך המעבר) אז בהחלט כדאי.

 

 

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא