אוסטריה - חבל זלצבורג וטירול חלק ב'

טיול משפחתי לאוסטריה - חלק ב

המשך המסלול שלנו:

יום רביעי - העיירה קיצבהיל ובריכות חמות עם מגלשות

יום חמישי - נסיעה למקום הלינה הבא במוסרן ליד זיפלד, בדרך מוזיאון סברובסקי

יום שישי - מגלשת הרים באימסט, מפלי שטויבן, עמק אוץ והעיירה אוץ, אגם פיבורגר

יום שבת - אינסבורק, אגם קטן ליד המלון שלנו במוסרן

יום ראשון - קניון לאוטש, העיירה מיטנוואלד בגרמניה, פעמון השלום במוסרן, הבריכה הלא מוצלחת בזיפלד

יום שני - נסיעה הביתה

 

יום רביעי

נסענו לעיירת הסקי קיצבהיל. בדרך גילינו שכל הלילה ירד שלג והפסגות שאתמול הירוקות הפכו ללבנות. קיצבהיל היא יעד סקי פופולארי, אבל כרגע רוב הכרבלים אינם פעילים.רצינו זה לטייל קצת בעיר העתיקה. לפני כן עצרנו להביט בחלונות ראווה של מכוניות יוקרה. 

 

 

כדי ללכת לעיר העתיקה חנינו בחניון שנמצא מול הארנה של מרצדס (אצטדיון ספורט) על כביש 161 ורחוב Jochberger Str, החניה חינם. בחניון יש גם שירותים ציבוריים נקיים מאוד. משם הלכנו כמה דקות ברחוב Jochberger Str  עברנו את השער בחומה והגענו לרחוב הראשי של העיר הישנה. קפאנו מקור. הרבה בתים צבעוניים, כנסייה אחת, חנויות לתיירים. 

 

מהרחוב הראשי vorderstadt המשכנו לרחוב צדדי Untere Gänsbachgasse 5 ונכנסנו לבית קפה schazi הוורדרד. המלצה תוכלו לקרוא כאן.

קנינו ארוחת צהריים בסופרמרקט וחזרנו לדירה לאכול.

אחרי מנוחה קצרה יצאנו לבריכה שלשמה הגענו לאזור הזה. הבריכה  wörgler wasserwelt - wave ב  worgl שיש בה מגלשה עם שני לופים שנמצאת במרחק חצי שעה מהדירה. טיפ תוכלו לקרוא כאן. הכי כיף ומומלץ זה להיכנס למתחם המים המלוחים.

בעלת הדירה כיבסה לנו והשאירה את הכביסה הנקייה מסודרת ומקופלת כמו בחנות. התשלום 5 אירו לכביסה ומייבש, כמו במכבסות, רק ששם לא מקפלים לנו.

 

יום חמישי

יצאנו בבוקר לכיוון מקום הלינה האחרון שלנו. מלון דירות במוסרן, עיירה ליד זיפלד. Hotel Olympia.tirol Seefeld

בדרך נכנסנו למוזיאון סברובסקי. אינני חובבת תכשיטים אבל יש משהו יפה ונוצץ באבני סברובסקי. את הטיפ תקראו כאן.

 

 

היעד הבא, הקניון באינסברוק sillpark, חנינו בקניון (שעה וחצי ראשונות בחינם). עשינו סיבוב מסעדות, ואפי ננעל על מסעדה אסיאתית מסעדה אסייתית wang fu שיש בה מסוע של סושי, מנות קרות וחמות ואפילו קינוחים, אכול כפי יכולתך ב 11.9 אירו. התפריט לא באנגלית והתקשנו למצוא את עצמנו. המשדלת שעמדה בכניסה ניסתה לשכנע אותנו להיכנס ואמרה שיש חזה עוף בציפוי ביצה כמו שניצל, לאלה שלא אוכלים אסייאתי. אכלנו צהריים. אפי היה מרוצה מאוד !!

קצת קניות בפרימרק ויצאנו לזיפלד/מוסרן. הגענו למלון הדירות Hotel Olympia Seefeld/Mösern במוסרן. הדירה נהדרת, המלון מקסים והנוף מרהיב. ואת המשך ההמלצה תקראו כאן. אין סופר מרקט ממש קרוב רק במרחק 10 דקות וירידה לעיירה telfs למטה. אז נסענו וקנינו מצרכים. 

 

 

יום שישי

נסענו לעיירה אימסט imst. רותם ואני הסתובבנו בקניון בזמן שעידו ואפי נסעו למגלשת הרים אלפינית. הקניון קטן ולא מעניין. במגלשות לא היה תור, ובקושי היה מישהו שמסביר מה לעשות לכן לא חיכינו להם יותר מדי. הם נהנו מאוד. עולים ברכבל סקי, המקום די גבוה וקר למעלה. המחיר למגלשה ולרכבל ל-2 אנשים 24 אירו. המגלשה ארוכה מאוד ואפילו קצת מפחידה. נסענו לכיוון מפלי שטויבן Stuibenfall. נסענו בעמק אוץ והתחלנו לעלות בהר, בכביש l238 המתפתל והצר. הנוף מקסים, עצרנו בנקודת התצפית הראשונה משם ראינו את המפלים.

 

עמק אוץ ומפלי שטוייבן

 

 

 

אחר כך עלינו לפי השלטים שמכוונים לכפר נידרטאי (שנמצא אחרי הגסטהאוס במעלה הכביש). חשבנו לעצמנו שאם השלטים מכוונים לכאן אז נשאל במרכז המידע לתיירים לאן מומלץ ללכת, אבל במרכז המידע לתיירים לא היה איש (למרות שהגענו בשעות הפתיחה), החניון ליד מרכז המידע הוא בתשלום, לא ברור למה.

ירדנו לגסטהאוס, חנינו ליד והלכנו לפי השלטים שבהם נכתב רבע שעה הליכה עד לגשר התלוי. הדרך נעימה ויש כמה תצפיות יפות אבל קררר מאוד. הגשר התלוי זו חוויה בפני עצמה. אני פחדנית אבל זה מעצים את החוויה של הטיול ושל מראה המפל והגובה. ואז כמובן עידו ואפי המשיכו במדרגות ורותם ואני חזרנו לאיטנו לאוטו. הם לא ירדו ממש עד למטה אבל זה היה קשה מאוד. אפי מספר שבהתחלה זה נראה לו קל, ואכן לרדת במדרגות הרבות זה קל אבל להתחיל לעלות בחזרה היה קשה מאוד ועוד יותר קשה כשחלף על פניהם אוסטרי מבוגר ועשה את זה בקלילות רבה.

 

 

נסענו בירידה בכביש המתפתל עד למטה, שם נמצא הגשר התחתון. נכנסנו לעיירה אוץ oetz שבעמק. היא נראתה לנו חביבה ויפה וברחוב הראשי גם ראינו כמה מסעדות. נסענו ברחוב הראשי Hauptstraße, ראינו שלט של מסעדה ובית קפה, פיצרייה וקונדיטוריה במקום אחד (יש גם גלידריה) Cafe Heiner. חנינו ממש ממול, שאלנו ואמרו לנו שאין בעיה ולא צריך לשלם. ועל המסעדה תקראו כאן.

מתוך העיירה נסענו דרך סימטאות צרות וכביש פתלתל לאגם פיבורגר piburger see. החניון בתשלום (3 אירו). הליכה של כרבע שעה, שמתחילה מהבתים בכפר ועוברת דרך מרעה עד לאגם. גם כאן שביל רחב ומסודר. הדרך יורדת לאגם וזה לא מורגש ורק כשחוזרים מרגישים פתאום שיש עליה, לי היא הייתה קשה. הדרך פסטורלית, שעת אחר הצהריים נעימה, אין עוד אנשים, שקט מאוד ונעים וירוק. האגם נחמד. לא מדהים. לא משהו מיוחד. קצת צילומים וחזרנו לאוטו. בצדו השני ראינו מעגן סירות קטן ודק עם מקפצה ומקום לשחות. בקיץ בטוח שיש כאן פעילות נעימה. במיוחד אחרי יום חם.

 

אגם פיבורגר

התצפית על הגשר

 

יום שבת

היעד - אינסברוק innsbruck. הבנו שלעיר שכדאי להגיע בשבת.  נסענו קודם לכן לגשר אירופה שנמצא דרומה מאינסברוק. הגשר, 192 מטרים גובהו, הוא הגבוה באירופה. עצרנו באזור המנוחה (יש שם מסעדה, מקדונלדס ושירותים ציבוריים בתשלום). הלכנו לתצפית על הגשר. 

נסענו למרכז אינסברוק, כיוונו את הג'יפיאס לרחוב ליאופולד Leopoldstraße הקרוב למרכז, ההמשך שלו זה מדרחוב מריה תרזה Maria-Theresien-Straße. שם חנינו. המרחק לשער הניצחון Triumphpforte בערך רבע שעה. באינסברוק החניה בשבת חינם החל משעה אחת וחצי לכן שילמנו מאחת  עשרה וחצי עד אחת 2.1 אירו.

 

 

הלכנו ברחוב ליאופולד עד לשער הניצחון והמשכו רחוב מריה תרזה שהופך למדרחוב, עד לבית העירייה Rathaus Innsbruck. ליד בית העירייה יש קניון קטן Rathaus Galerien ובו גם שירותים ציבוריים. לאורך הרחוב הרבה חנויות, טיילנו קצת גם ברחובות הצדדיים. המשכו של מדרחוב מריה תרזה הופך להרצרג פרידריך Herzog-Friedrich-Straße והמשכנו ללכת בו לכיוון גג הזהב. שכשמו כן הוא, גגון מעל מרפסת העשוי זהב (אני חושבת שהוא מצופה זהב). מה שמתרחש מתחת לגגון זה בעצם העיקר. חנויות של מזכרות, אבל העיקר – במה ועליה עולים זמרים ונגנים בתלבושת מסורתית, מנגנים, שרים ורוקדים. תזמורת אחת מנגנת ברחוב וספסלים ארוכים ועליהם יושבים תיירים ואוסטרים שותים בירה ונהנים. זו אווירת יום שבת מהנה. 

 

מופעים במדרחוב

חנויות מזכרות מיוחדות

כנסיית הופקירש

 

המשכנו ישר לרחוב מאחורי הגגון שם נמצאת כנסיית סנט ג'קוב, ברחוב Pfarrgasse 5 

לארוחת צהריים רצינו המבורגר ונכנסנו למסעדה Elferhaus הנמצאת במקום תיירותי, אבל מומלצת בטריפאדוויזר. ישבנו במתחם הלא מעשנים עם קבוצה של טיול מאורגן מאיטליה. על אי-המלצה תקראו כאן.

כל המבנים החשובים באינסברוק קרובים זה לזה, הלכנו ברחוב הופגאסה (הרחוב של גג הזהב) דרך הארמון לכנסיית הופקירש Hofkirche. במדרחוב hofgasse יש חנויות מזכרות חלקן מעניינות יותר מחנויות רגילות. המיוחד בכנסיית הופקירש הם פסלי הברונזה הגדולים. המחיר 7 אירו, עידו נכנס חינם ורותם סטודנטית בכרטיס מוזל של 5 אירו. ראינו את הכנסייה ואת פסלי הברונזה המיוחדים. ואחר כך את מצגת המולטימדיה עוברים בין כמה חדרים המציגים חלקים מחייו של מקסימילאין. רוב המצגת די אפלה, גוטית משהו, ומדכאת, במיוחד החדר האחרון שעוסק במוות.

סיימנו את אינסברוק. מכיוון שסיימנו מוקדם נסענו לזיפלד seefeld. לזיפלד רחוב ראשי די קטן, בתים יפים, כרכרות, כנסייה חנויות ובתי קפה. מתוך שני בתי קפה שנראו לנו ממש בית קפה ולא מסעדה, אמרתי לילדים לבחור והם בחרו בזה שהייתה לי המלצה עליו Nannis Cafe באופן מפתיע הקפה והשוקו קצת יותר זולים ממקומות אחרים. זיפלד קטנה ונעימה ולא היה יותר מה לעשות בה. 

 

זיפלד

זיפלד

אגם מוסרן

 

חזרנו לחדר בחמש, אפי ואני יצאנו להליכה באזור. הבעיה היא שעד שהחלטתי על זה השעה הייתה כבר שש והשמש עוד מעט תשקע. בכל האזור יש שלטים צהובים ובהם היעד וכמה זמן ייקח להגיע אליו. כשיצאנו ראינו את השלט לאגם מוסרן רבע שעה. התחלנו ללכת ביער בשביל נחמד ונעים ופתאום התחלתי להילחץ, מה עבר עליי כשהחלטתי לצאת ליער כמה דקות לפני שהשמש שוקעת?? אפי אומר שאם כבר הלכנו נמשיך כי כבר מגיעים לאגם והשמש לא שוקעת עדיין. האגם קטן ונחמד, לא שונה מפיבורגר (אולי רק בגודל). מאוד שקט ושלו אבל אנחנו (אני) ממהרים לחזור ואני לא נותנת לאפי לצלם הרבה. אני כל הזמן בודקת שלא טעינו בדרך ושאנחנו בכיוון הנכון. רק כשראיתי את הבתים שהיו בתחילת השביל נרגעתי. 

 

יום ראשון

היעד קניון לאוטש leutascher geisterklamm. נסענו בכביש L14  לפי השלטים וחנינו בחניון לפי השלטים (במחיר 5 אירו), הכניסה למסלול לא עולה כסף אבל החניון כן. ליד החניון יש מסעדה ושירותים ולידם פארק חבלים שסגור כעת (סוף העונה). בחרנו במסלול האדום שהוא מסלול מעגלי (אפשר ללכת ולחזור גם באותה דרך) משם מתחיל שביל ביער ואחרי בערך 400 מטרים מתחילים בירידה עד שמגיעים למסלול התלוי. כל המסלול בעצם תלוי על הצוק ויש כמובן ...איך לא...גשר תלוי בשיאו של המסלול.

 

 

המסלול הזה הוא פרויקט משותף לגרמניה ולאוסטריה ובדרך חוצים את הגבול וחוזרים בחזרה. המקום מהמם ביופיו, קניון עמוק, נחל שוצף, צבעי שלכת על העצים ויום מקסים, מה צריך יותר מזה. קראתי שלא מומלץ למי שיש פחד גבהים, אז גם רותם וגם אני מפחדות קצת מגבהים אבל זה לא היה מפחיד. יש הרגשה בטוחה מאוד על המסלול. הלכנו במסלול התלוי קצת יותר מחצי שעה עד שהגענו לגשר התלוי, הגבוה והמתנדנד מעט, שאם חוצים אותו חוזרים חזרה במסלול דרך היער ואפשר גם לחזור באותה דרך. אחרי כמה צילומים חצינו את הגשר סופית וחזרנו דרך היער. העלייה התלולה בהתחלה קצת עייפה אותי אבל שאר הדרך הייתה נעימה ויפה. גם המסלול הזה היה אחד מההיי לייטס של הטיול שלנו. 

 

 

חזרנו לחניון ונסענו לעיירה הגרמנית מיטנוואלד mittenwald. עיירה הידועה בציורים על קירות הבתים (אם כי בדרך ראינו עוד כמה ציורים כאלה). חנינו בחניון המרכזי ליד המדרחוב. כאן משלמים גם ביום ראשון (2 אירו) טיילנו במדרחוב. הציורים על הבתים באמת מוסיפים גוון אחר לכל העיירות שכבר ראינו. בתי רעפים, פרחים באדניות, ציורים על הקירות ושמש נעימה.

החנויות סגורות מכיוון שיום ראשון. העיירה לא הומה אבל יש אנשים שמטיילים ויושבים במסעדות ובבתי הקפה כולל חבורת בחורים הלובשים בבגדים מסורתיים (שדומים מאוד לאלה של האוסטרים) שיושבת ושותה בירה.

 

מיטנוואלד

מיטנוואלד

פעמון השלום במוסרן

 

הלכנו למסעדה מומלצת. טוב, אני חייבת להתחיל מהסוף, היה מעולה. המסעדה Da Mamma Lucia היא מסעדה איטלקית. האוכל היה מעולה, השירות עוד יותר. ותוכלו לקרוא כאן יותר בפירוט. 

חזרנו לדירה ואפי ואני יצאנו להליכה נוספת, הפעם לפעמון השלום Friedensglocke Mösern שנמצא במוסרן. ההליכה לוקחת חצי שעה עד לפעמון, והיא בירידה לאורך כל הדרך ברחוב הראשי בעיירה, עד לפעמון ששם צריך גם לעלות. חוץ מהפעמון יש נוף מקסים מהגבעה. 

אחר כך ארזנו  והלכנו ספונטני לבריכה בזיפלד Olympia Sport,- und Kongresszentrum, במלון המליצו לנו עליה. הבריכה הייתה קרה וממש לא נהינו, חזרנו אחרי שעה. 

 

יום שני

כשעשינו צ'ק אאוט קיבלנו וופלים לדרך מתנה, משהו קטן שהם נותנים עם העזיבה. וזה נחמד ומעיד על יחס טוב ללקוח גם כשהוא עוזב.

נסענו בסך הכול קצת יותר משעתיים. מילאנו דלק עד הסוף כדי שהמכל יהיה מלא ורק כשהתחלנו לנסוע מד הדלק הראה שהמכל לא מלא. הבחור שבדק את האוטו אמר שחסר דלק ולא עזר שהראנו לו את הקבלה שמילאנו. חייבו אותנו על כך.

טיפ: עגלה למזוודה עולה אירו בטרמינל. כדאי שתשמרו לכם מטבע לסוף הטיול. לנו לא היה ולקח לנו זמן למצוא עגלה.

התחלנו ללכת לפני השלטים לטרמינל 1 אולם F. המבודד והרחוק. F בכלל לא שייך לטרמינל אחד ולא נמצא בו. הטעות שלנו הייתה שהיינו צריכים לאכול בטרמינל אחד ואז ללכת ל-F היה לנו  זמן. אבל אני תמיד לחוצה בשדות תעופה, הייתי בטוחה שלפחות יהיה מקדונלדס.

כבר בכניסה לאולם F מרגישים את השוני. עוד לפני שנכנסים שני מאבטחים חמושים עומדים בכניסה ומישהו בודק את כרטיסי הטיסה שלנו. עומדים בתור לצ'ק אין. ביקורת הגבולות שמגיעה מיד אחרי הצ'ק אין לוקחת המון זמן משום שכל דרכון נכנס לאיזה סורק שבודק אותו. ומה שלוקח הכי הרבה זמן זה בידוק לפני העלייה למטוס. כמו בכל מקום מכניסים את תיקי היד וכל מה שעלינו ובכיסים למכונת השיקוף אבל אחר כך הם גם פותחים את התיקים הגדולים ובודקים ידנית. כל אחד עובר בתורו בדיקה גופנית עם מכשיר מזהה מתכות על כל הגוף. לא ממש נעים. את הנעליים צריך לחלוץ ולהעביר במכונת השיקוף, מי שנעל נעלי ספורט לא התבקש לחלוץ נעלים אבל רותם ואני שנעלנו בלאדסטון התבקשנו לחלוץ אותן. אחרי הבדיקה הגופנית, הולכים לקחת מהבודקים את תיקי היד, המעילים וכו' שעברו את השיקוף. כל אחד ניגש בנפרד, לא כל המשפחה ביחד. והבודק לפעמים שואל שאלות או רק מחטט בתיק. הבודקת של אפי אפילו התבדחה איתו על הטובלרון שהיה בתיק. אני התבקשתי להוציא את המצלמה מהנרתיק ולהדליק אותה. 

סיימנו בין הראשונים כי הגענו מוקדם. מצד אחד לא נתקענו בתורים ארוכים, מצד שני אנחנו הולכים להשתעמם עכשיו די הרבה זמן. באולם ההמתנה יש חנות דיוטי פרי פצפונת. הבעיה שאין מה לאכול שם רק דוכן אחד קטן. אז טיפ ראשון לאכול לפני כן וטיפ שני, אנשים הביאו איתם בקבוקי מים ריקים ומילאו מים בשירותים, כך שאם אין לכם בעיה תוכלו לחסוך את עלות המים. קצת לפני הטיסה קנינו קרואסונים, וסנדוויץ' בייגל שמנת (7.54 אירו).  

 

עוד קצת מהנוף האוסטרי

 

תם ונשלם הטיול המושלם.

 

הוספת תגובה

ניתן לפנות אלינו באמצעות הטופס הבא